תרומהרש"י על הפרשה | פרשת וירא – ותלך ותתע
על אודות בנו
וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו. וברש"י, על ששמע שיצא לתרבות רעה, ופשוטו, על שאומרת לו לשלחו. וכמו תמיד, יש להתבונן מה ראה רש"י להוסיף פירוש על פשוטו של פסוק, ותחילה יש לעיין בהבנת דברי רש"י כפי שהם. ולפי נוסח דברי רש"י לפנינו, בדברי שרה על אודות ישמעאל, שמע אברהם שבנו נוהג באופן שלילי, כמו שכתב רש"י על הפסוק, ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. וברש"י, מצחק - לשון עבודת אלילים, כמו שנאמר, ויקומו לצחק. דבר אחר, לשון גילוי עריות כמה דתימא לצחק בי. דבר אחר, לשון רציחה כמה דתימא יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו. הרי שרש"י הבין במילת לצחק את ג' העבירות החמורות, ומאד מסתבר שלכן נצטער אברהם, וירע הדבר מאד בעיניו על אודות בנו.
אלא שאם כן הוא, אין שום קשר בין יציאתו של ישמעאל לתרבות רעה, לבין בקשתה של שרה לגרש אותו ואת אימו, ולפי זה הדבר שהיה רע בעיני אברהם לפי הפשט ולפי הדרש אינם שייכים זה לזה כלל, וזה אינו מסתבר.
והנה הרמב"ן הביא גרסה שונה במקצת בדברי רש"י, ואלו הדברים שהוא אומר בשם רש"י, שיצא לתרבות רעה ופשוטו על שאומרת לו לשלחו. ומשמעות הדברים שאברהם לא שמע משרה שיצא ישמעאל לתרבות רעה. ונראה שאת המילה 'שיצא' צריך לנקד בצירה, ולקרוא אותה בלשון עתיד. אברהם הצטער מאד ששילוחו של ישמעאל מבית אברהם יגרום לו לצאת לתרבות רעה לגמרי.
ועומק הדברים הוא, שעוד טרם לידתו של יצחק כבר התנבא אברהם שהברית שכרת עמו ה' תחול על יצחק ולא על ישמעאל, ככתוב, ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת. אמנם עדיין השתדל אברהם שיישאר ישמעאל בבית אברהם, על ידי שיסמך ליצחק ויהיה טפל לו. אמנם משביקשה שרה לגרש את בן האמה, והמשמעות היא שלא יהיה לישמעאל שום חיבור לבית אברהם, והוא יחזור אל האומות וקלקוליהם, ובוודאי יצא לתרבות רעה.
ואל תשאלנו מה יש לדבר על יציאתו של ישמעאל בעתיד לתרבות רעה, כשרש"י מייחס לו כבר עכשיו ג' עבירות חמורות. יש להשיב על כך, שבכל חטא שחוטא הבן, האב משתדל להחזירו למוטב, ואין ראוי להתייאש ממנו. אבל אם יתרחק ישמעאל מבית אברהם, הרי זה כמעט מכריח שהוא יעזוב את דרך האמונה לגמרי, וזוהי יציאה לתרבות רעה.
ושני הפירושים שרש"י מביא כאן על הפסוק הזה, פשוטו של הפסוק, על שאומרת לו לשלחו. והכוונה שישמעאל בנו יעזוב את בית אביו וייפרד ממנו. והכאב הזה הוא כדרך שכל אב כואב מאד כשנאלץ להשליך את אביו מביתו ולהרחיקו. אמנם רש"י לא יכול היה שלא לגעת ברובד נוסף שיש לדברים כאן, ובוודאי היותו של ישמעאל בתוך בית אברהם, נושא משמעויות עמוקות ונוספות. ועל זה הביא רש"י פירוש מן המדרש, וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, שבעקבות השילוח הזה הוא יצא לתרבות רעה, ויאבד את כל האפשרות להיות מחובר על הקודש.
ונראה שרש"י הקדים את המדרש לפשט, וזאת מפני שהמדרש, למרות שאיננו נובע מן הפשט, עוסק ברובד יותר מהותי של הפרשה. שהרי ברור הדבר שחיבורו של ישמעאל או סילוקו מבית אברהם יש לו משמעות גבוהה מעל כל הקשרים הטבעיים, ובוודאי גם על זה היה הדבר רע בעיני אברהם.
וראה, שרש"י הוסיף והלך בדרך זו, שהרי על הכתוב, וייקח לחם וחמת מים, וייתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע. וברש"י, ותלך ותתע - חזרה לגילולי בית אביה. וצריך הדבר ביאור מדוע יצא רש"י מפשוטן של דברים? ועיין ברשב"ם שביאר, לפיכך ויכלו המים מן החמת שאילו הלכה דרך ישר היה מספיק לה החמת מים שנתן לה אברהם עד המלון. ויש טעם למה ביארה התורה שהגר תעתה בדרכה במדבר, כדי שנבין שאברהם לא שלח חלילה אותם למות בצמא, והוא נתן בידיהם די מים כדי לצאת מן המדבר. אלא שהגר תעתה בדרכה, ולכן הסתיימו המים. ולמרות שרש"י עצמו נתן תשובה אחרת לעניין הזה, ועל מילות הפסוק – ויכלו המים, כתב רש"י, לפי שדרך חולים לשתות הרבה. וכוונתו לבאר שאברהם לא שלחם למדבר בלי מים בכמות מספקת, אלא שאברהם לא העלה בדעתו את מחלתו של הנער. ובכל זאת, מסתבר שגם תעייתה של הגר מצטרפת לעניין הזה, ואין כוונתו של רש"י לעקור את הפסוק מפשוטו. אלא שרש"י רוצה לקרוא את הפסוק בשני רבדיו, ולהעיר את עינינו על המשמעות הכפולה של גירוש ישמעאל. במישור האחד, ישמעאל והגר מורחקים מקרבתו של אברהם, ומירושתו, ובמישור האחד, עצם ההתרחקות הזו, מחייבת כמעט, לעזוב את דרכו של אברהם ולהידבק בגילולים.
ולמעלה, כשנתבשר אברהם על לידת יצחק, התחנן לפני ה', לו ישמעאל יחיה לפניך, וביאר רש"י, לפניך – ביראתך. וביאור זה אינו רחוק מן הפשט כלל, שהרי בפרשת המילה אמר הקב"ה לאברהם, התהלך לפני והיה תמים, ובוודאי המילה לפני כאן מתייחסת ליחס ולקשר של אברהם עם ה', וגם כלפי ישמעאל מבקש אברהם שבחירתו של יצחק לא תסלק את ישמעאל לגמרי, והוא יישאר דבק ביראת ה' ובדרכו של אברהם. ומשם למד רש"י שבשילוחו של ישמעאל עולה מיד שאלת שייכותו לה' ולדרכו.
מקורות:
בראשית כ"א ט'-י"ד, רש"י שם פסוקים ט' י"א י"ד-ט"ו, רמב"ן שם י"א, רשב"ם שם י"ד, שמות ל"ב ו', בראשית ל"ט י"ז, שמואל ב' ב' י"ד.