ראיתי מאמר נאה של הרב יצחק שרייבר שליט"א, בעניין מקרא קדש של שמיני עצרת. המאמר פותח בשאלה גדולה, בעניין פרשת המוספים של שמיני עצרת. שם נאמר, ביום השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו, ויש לתמוה מדוע לא נזכר בפרשה זו שיום זה הוא מקרא קדש, כמו שנזכר בכל המועדות כולם. גם בעניין חג המצות, נזכר בתורה שהשביעי

הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל, הניח את אצבעו על כך, שחג הסוכות סוגר שני סדרים של מועדים בתורה. בכמה מקומות התורה מעמידה סדר של שלוש רגלים, וסוכות הוא האחרון שבהם. אמנם חג הסוכות הוא גם המסיים את מועדי החודש השביעי. לדבריו, עלינו לעיין ולדעת, אלו עניינים בחג הסוכות שייכים אליו כאחד מן הרגלים, ואלו עניינים מופיעים בו כאחד ממועדי החודש

ידוע הוויכוח בין רבותינו, חכמי תושבע"פ, למינים שכפרו בתושבע"פ, בסדר העבודה. הוויכוח היה בפירוש הכתוב בתורה, בהקטרת הקטורת לפני ולפנים. ולקח מלוא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה', ומלוא חפניו קטורת סמים דקה, והביא מבית לפרוכת. ונתן את הקטורת על האש לפני ה', וכיסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות, והביא מבית לפרוכת. הצדוקים למדו שצריך להניח את

כתב הטור בהלכות ער"ה – רוחצין ומסתפרין על פי המדרש, א"ר סימון, כתיב – כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופיו של אלוקיה – פירוש מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך

כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו, ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר, ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות, עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות, שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף, עד שנרקבו העצמות