האם ה' מחויב למוסר, או שהוא מקור המוסר?
השאלה
באחת השיחות ביאר הרב שלפי התפיסה היהודית המוסר הוא סמכות עצמאית שאלוקים מחויב לה, ולא שאלוקים הוא מקור המוסר. לא הצלחתי להבין כיצד הדבר מתיישב עם היסוד ש"יש שם מצוי ראשון, והוא ממציא כל נמצא", שאין דבר הקיים בלעדיו. מובן לי יותר לומר שאלוקים לא ברא את המוסר, אלא שהטוב הוא תכונה אלוקית הקיימת בעצם, כשם שאלוקים קיים בעצם. לפי זה אלוקים הוא מקור הטוב, ואין לומר שהוא "מחויב" לטוב, אלא שהוא טוב מעצם היותו. האם כך נכון?
תשובת הרב
אני מבין שהמשפט - האלוקים עצמו הוא המוסר, יכול להתפרש שהוא קובע את המוסר, ומה שהוא רוצה זה הטוב. ההבנה הזו מנוגדת בחריפות לעולה מן התורה שבכתב, מדברי הנביאים, וגם מחז"ל. לפי התפיסה הזו, אין שום טעם לשבח את ה' שהוא ישר וטוב, שהרי כל מה שירצה נקרא לו ישר ממילא. אבל נראה שלא לזה אתה מתכוון אלא לתפיסה אחרת. אם הבנתי אותך נכון, מפריע לך לתפוס את אלוקים מחויב במובן שהוא מנוע מלעשות כי מישהו מבחוץ מצווה עליו. אם לזה כוונתך, אז הצדק אתך. המשפט שאלוקים מחויב אינו מתכוון לתאר איך זה נראה בפועל, אלא שהמוסר הוא אמיתי מצד עצמו, ולא כקביעה כלשהי.
בעניין שאלת חברך, מדוע בעניין רוח הדברים איננו סמוכים על שולחנם של חז"ל, כמו בעניין הפרטים. התשובה היא פשוטה. לכל ספר יש את הייעוד שלו. התורה שבכתב נועדה להיות התשתית של החיים היהודיים. ולכן בה צריך ללמוד את תפיסות היסוד. העומק, בין בהלכה ובין באגדה, נמצא בתושב"כ בדקות, ואנו זקוקים לחז"ל שיוציאו את המעמקים מתוך התורה.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
