יש סיבה מהותית לכך שכל הבחורים לומדים אותו עניין ובאותו קצב?

אני סבור שזה לא רק טכני. יש משהו מאד חזק באווירה של הקבוצה, ובהתרכזות של כולם סביב אותה תוכנית חיים, משהו שנותן כח ותנופה להתקדמות של כולם. נכון שלפעמים יש כאלה שזה חונק אותם ומגביל את האפשרויות שלהם, וזה כואב מאד. מפורסם בשם החזו"א שהישיבות הן מיטת סדום, שמאריכה את הקטנים ומקצרת את הגדולים, ועדיין לימוד של בחור לבדו הוא משימה מורכבת, ורובא דרובא לא היו עומדים בזה. אני סבור שמחנך גדול, יקפוץ בין הצדדים כל הזמן, בין העיקרון של הלכידות, לצרכים הספציפיים וימקסם את האפשרויות של תלמידיו לגדול.