מדוע חזרה טעות דור אנוש גם אחרי המבול?
השאלה
קשה לי על דברי הרמב"ם. לכאורה כל טעותו של דור אנוש הייתה אמורה להימחק במבול, שהרי הרמב"ן כותב שהמבול הוא הוכחה לחידוש העולם ולהשגחה. אם כן, כיצד חזרה הטעות? והרי הטעות השנייה מורכבת יותר, ונמצא שטעותו של אנוש אינה העיקר, והרמב"ם היה צריך לספר את מה שאירע אחרי המבול.
ועוד: כשהרמב"ם מונה את היודעים את ה' עד אברהם, הוא מזכיר את חנוך, מתושלח, נח, שם ועבר, ומדלג על חם ויפת ובניהם. משמע שהם המשיכו במסורת הטעות. מדוע לא העמידו אותם נח ושם על האמת, וכיצד עצם חוויית המבול לא העמידה אותם עליה?
תשובת הרב
אני חושב שלדעת הרמב"ם מדובר על טעות מהותית. יש נטייה חזקה של בני אדם להיתפס למוכר, ולייחס לו משמעות. כמובן שאחרי המבול הייתה הבהרה של האמת, אבל אותה טעות חזרה וערפלה את האמת. זה קורה תמיד, כל זמן שאין איזשהו כח חזק שנלחם בטעות הזו. אינני אומר שאני מציג כאן תפיסה שלימה - אבל יש בזה משהו. גם אחרי מתן תורה - שהזהירה אותנו מאד מע"ז, עדיין נטיות כאלה קיימות, גם אם הן נעצרות בזמן.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
