מהי תכלית הבריאה: הכרת הבורא, ההטבה, או גילוי הייחוד?
השאלה
לכאורה יש סתירה בשאלת תכלית הבריאה. הרמב"ן (סוף פרשת בא) כותב: "ואין לאל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו". הרמח"ל כותב שתכלית הבריאה היא להיטיב לאדם, ושהמצוות ניתנו כדי שההטבה תהיה שלמה, בלי "נהמא דכיסופא". ובמאמר "מה מלמדת אותנו חכמת האמת" הוא מונה שלוש ידיעות בתכלית הבריאה, זו לפנים מזו: גילוי התארים, ההטבה, וגילוי הייחוד.
דברי הרמב"ן אינם נראים כאחת מאלה. וכל שכן לשיטת הנפש החיים, שעיקר הייחוד הוא ש"אין עוד מלבדו" כפשוטו, דבר שוודאי אינו כתוב ברמב"ן אפילו ברמז. כיצד מתיישבות השיטות?
תשובת הרב
מי שירצה ליישב את דברי הרמב"ן עם הרמח"ל על ההטבה, יוכל לעשות זאת בקל ע"י ההבדל שהרמב"ן עסק במהי התכלית, או, מהו העיסוק הראוי לאדם להגשים תכליתו, ואילו הרמח"ל שאל מהי התכלית בזה, והשיב, להיטיב. מן הסתם גם כשהרמח"ל אומר שהתכלית היא גילוי הייחוד, וכל זה הוא להיטיב. אפשר לצרף את דברי הרמב"ן עם גילוי הייחוד, אף שהרמח"ל הוסיף בזה עומק ורוחב נוספים. שיטת הנפה"ח איננה שעיקר הייחוד הוא שאין עוד מלבדו בנוסח המוזכר בדבריך, שהרי התיר לעסוק בזה רק בשעת אמירת פסוק ראשון של ק"ש, ואין זה בשום אופן עיקר העבודה. ואכמ"ל בעניינים גדולים ועמוקים מאד אלו.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
