ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלוקים הוא. וברמב"ן, וטעם כי המשפט לאלוקים הוא – כטעם כי לא לאדם תשפטו כי לה', לומר כי לאלוקים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם

חז"ל בגמ' מגדירים את ההבדל בין הקללות שבחומש ויקרא לאלו שבחומש דברים, במילים הבאות, קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן, וקללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן. דיבורים אלה קשים להבנה וצריכים ביאור, וכי חומש דברים איננו דברי ד', חלילה? הרי כל מילה בכל התורה כולה היא דבר ד', ומשה רבנו כתבה מפי ד', וכלשון הרמב"ם, שהוא (משה) במעלת

ספר דברים כולל את נאומו של משה לפני מותו. הוא מכונה אצל חז"ל משנה תורה, משום שכוונת הנאום היתה לפרש את התורה, כדברי הכתוב, הואיל משה באר את התורה הזאת לאמר. רבותינו הראונו איך מצוות רבות, שנזכרו כבר בארבעת החומשים חוזרים שוב בספר דברים בתוספת ביאור. יחד עם זאת, יש ברצוננו להראות את היסודות הגדולים שהספר מלמד, שהם ביאור לכל

  ראה נתתי בידך את סיחון מלך חשבון האמורי ואת ארצו, החל רש והתגר בו מלחמה. היום הזה אחל תת פחדך ויראתך על פני העמים תחת כל השמים, אשר ישמעון שמעך, ורגזו וחלו מפניך. ואשלח מלאכים ממדבר קדמות אל סיחון מלך חשבון, דברי שלום לאמר. אעברה בארצך, בדרך בדרך אלך, לא אסור ימין ושמאול. אוכל בכסף תשבירני ואכלתי, ומים בכסף

אחרי שחטאו ישראל במרגלים, ונגזר עליהם להתעכב ארבעים שנה במדבר, ושכל אותו הדור לא יזכו להיכנס לארץ, וימות במדבר, הצטערו ישראל מאד, ככתוב, ויתאבלו העם מאד. הם התעוררו לעלות לארץ מרצונם, ולהתעלם מגזירת ד' שגזרה עליהם להישאר במדבר. מבואר בכתוב, שהם ראו את הצעד הזה, של העלייה לא"י, כתקון לחטאם, כנאמר, ותענו ותאמרו אלי, חטאנו לד', אנחנו נעלה ונלחמנו ככל