חג השבועות, מגיע אחרי ספירה של ארבעים ותשעה יום, כשיום החמישים מקודש בקדושתו של חג השבועות. בעניין הזה, חג השבועות מקביל לגמרי לפרשת היובל. גם שם מונים ארבעים ותשע שנים, ולאחריהם מגיעה שנה מקודשת, שנת היובל. העניין הזה מביא אותנו אל המושג שער הנ' ומשמעותו. ומציג כאן גם שאלה יסודית גדולה וחשובה בעניינו של מתן תורה וחג השבועות. רבנו הגר"א

בחג השבועות יש שני סדרי קרבנות. האחד, המופיע בפ' פנחס, הוא הסדר הקבוע של קרבנות מוסף לכל מועד. והשני, המופיע בפרשת המועדות, שייך ומצטרף לשתי הלחם, ביכורי קציר חיטים. המוספים הכתובים בפ' פנחס, שייכים לסדר כללי של חובת ישראל בכבוד ה', ככתוב בתחילת הדברים שם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו. ואילו הקרבנות הכתובים בפ' אמור,

תחילת דיבורו של אלוקי עולם אל ישראל באותו מעמד מופלא, היה: אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. פסוק זה התפרש בדברי הרמב"ם למצוות עשה של אמונה במציאות ה'. היא הציווי אשר ציוונו בהאמנת האלוהות, והוא שנאמין שיש שם עילה וסיבה, הוא פועל לכל הנמצאים. והוא אמרו, אנכי ה' אלוקיך. וכן בתחילת ס' משנה תורה, יסוד היסודות ועמוד

  חג השבועות – שבע שבתות- סוד החמישים חג השבועות חל ביום חמישים לעומר. אנו סופרים שבעה שבועות, שהם ארבעים ותשעה ימים, ויום החמישים קדוש בקדושת חג השבועות. המבנה הזה, של ספירת שבעה שבועות, וקידוש החמישים, מבוסס על אותו עיקרון שמצאנו בספירת היובל. גם שם נאמר, וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים,

עשרת הדיברות ומתן תורה

ביאור עניינו של חג השבועות