רש"י על הפרשה | פרשת תולדות – ויקרא שמו יעקב

ויקרא שמו יעקב

ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, ויקראו שמו עשיו. ואחרי כן יצא אחיו, וידו אוחזת בעקב עשיו, ויקרא שמו יעקב. וברש"י, ויקראו שמו עשיו – הכל קראו לו כן, לפי שהיה נעשה ונגמר בשערו כבן שנים הרבה. ויקרא שמו יעקב – הקב"ה. דבר אחר, אביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב.

רש"י בא לבאר לנו את ההבדל בין עשיו, שכתוב עליו בלשון רבים, ויקראו, לבין יעקב, שנאמר עליו בלשון יחיד, ויקרא. והוא מפרש, שעשיו נקרא כך על ידי הכל, שראו אותו עשוי וגמור כבן כמה שנים. ואילו השם יעקב ניתן ע"י יחיד. ובזה נקט רש"י שני פירושים. לפי פירוש אחד, זה הקב"ה, והוסיף רש"י ביאור שני, שהקורא ליעקב בשמו הוא אביו, יצחק, על שם אחיזת העקב.

הביאור השני הוא מתקבל על הדעת, ועולה מתוך פשוטה של תורה, וגם מובן מתוך הקשר הדברים, שהרי צורת גידולו של עשיו היתה ידועה וניכרת לעיני הכל, ומן הסתם אחיזת עקבו של עשיו ע"י יעקב אירעה בחדרי חדרים ולא נודעה כי אם למתי מעט, ומובן שרק אביו קראו כך. אמנם הביאור הראשון שכתב רש"י, שהשם יעקב נקרא ע"י הקב"ה – צריך ביאור, ולא מובן מדוע כתבו רש"י. עוד יש להתבונן, מדוע הוסיף רש"י בביאור השני שאביו קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב, וכי הקב"ה לא קרא לו יעקב על שם אחיזת העקב?

ויש להוסיף עניין נוסף שרש"י ביאר בפרשה זו, עה"פ – ואחרי כן יצא אחיו, ואלו דבריו, שמעתי מדרש אגדה הדורשו לפי פשוטו, בדין היה אוחז בו לעכבו, יעקב נוצר מטיפה ראשונה ועשו מן השנייה, צא ולמד משפופרת שפיה קצרה, תן בה שתי אבנים זו תחת זו, הנכנסת ראשונה תצא אחרונה, והנכנסת אחרונה תצא ראשונה, נמצא עשו הנוצר באחרונה יצא ראשון, ויעקב שנוצר ראשונה יצא אחרון, ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור את רחמה וייטול את הבכורה מן הדין. ולא התבאר כלל למה התכוון רש"י שהמדרש הזה דורש את הפסוק לפי פשוטו.

ונראה, שרש"י הבין שהשם – יעקב, מבטא משהו מרכזי בייעודו ובמציאותו של יעקב. הוא נולד במצב שאינו הראוי לו, והוא יצטרך להיאבק בחייו ולהשיג את מקומו ומצבו הנכון. וחשוב להדגיש, שבשמו הוגדרה גם הדרך שבה יפעל כדי להשיג את מעלתו, עקיבה. במקרים רבים לא תהיה אפשרות להילחם באופן גלוי וישיר עם המציאות המעוותת, ורק בדרכים עקלקלות יוכל יעקב להשיג את ייעודו הראוי לו.

זה מה שמלמד תיאור יצירת התאומים שהביא רש"י מן המדרש. הבכורה היא מקור וסיבה לכח ולכבוד בעולמנו, ועשיו הוא הבכור. במציאות כפי שיעקב פוגש בעולם, לא הוא, התם ויושב האוהלים מחזיק בזכות, אלא אחיו, איש יודע הציד ואיש השדה, ואכן, יצחק אוהב את עשיו, ורוצה לברכו. יחד עם זאת, יעקב יודע שהמציאות הזו היא חיצונית וגלויה לכל, אבל בתחילתם של הדברים ובמהותם הפנימית, טיפתו של יעקב נוצרה ראשונה, והוא הבכור האמיתי. אבל מה היא דרכו של יעקב להדביק את הפער הזה, ולהוציא אל הפועל את הדברים לפי שורשם הפנימי? זוהי הסיבה שידו של יעקב אוחזת בעקב אחיו. קריאתו יעקב בשמו, איננה רק בגלל אחיזתו בעקב אחיו, כמעשה מעניין שמישהו בחר להנציח בשמו של הילד, אלא קביעת תוכנית חייו של הילד לימים ושנים. וכיון שיעקב אינו אדם לעצמו, ועוד לפני לדתו נאמר עליו שיצא ממנו גוי ולאום, ומה שנאמר על תפקידו לעקוב את אחיו, נאמר גם על בניו לדורות רבים.

אם זוהי משמעות שמו של יעקב, אין די בזה שיקרא לו אביו שם. מבט כזה על תפקידו של יעקב, ועל תפקידו העם היוצא ממנו, צריך להגיע דוקא מבורא העולם, שהוא קורא הדורות מראש. ולכן ייחס רש"י את קריאת השם לקב"ה. רק בביאור השני הביא רש"י את האפשרות הפשוטה. אביו קרא לו את שמו, אבל אם כן הוא, ולא היה כאן דבר ה' אל נביאו, אלא קריאת שם של ילד ע"י אביו, אין זה אלא על שם אחיזת העקב, ולא על שם הייעוד ותוכנית החיים העתידית של הילד.

מנין ידע רש"י לראות את כל זה בפסוקי התורה? הוא ידע כל זאת מן העתיד, שהרי יגיע זמן שבו יוחלף שמו של יעקב, והוא יקרא ישראל. כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל. לא לעולם יזדקק יעקב להיאבק בדרך של עקיבה, ויגיע זמן שבו הוא ינהל מלחמה ישירה ומנצחת, וישנה את המציאות מיסודה. אבל גם אחרי שיקרא ישראל, לא ימחק השם הקודם. לאמר, שתי דרכי המלחמה עומדים לפניו לאורך ימות עולמים, והוא יזדקק לשניהם.

ונראה עוד, שאחרי כל דברי העומק שחשף רש"י במעמקי הפרשה, יש מקום להעמיד את שמו של יעקב מול שמו של עשיו בבחינה נוספת. לא לחינם שמו של עשיו נקרא בפי הכל, ואילו שמו של יעקב זקוק לנבואה אלוקית. כן הוא סדרו של עולם. עשיו הוא הבכור, וגידולו השלם נראה לעין כל, ומכתיב את המציאות העולמית, ואילו שלימותו של יעקב היא עניין גנוז ועתידי, שמחכה לעבודת חייו, ורק הקב"ה הוא שמעיד עליה.

מקורות:

בראשית כ"ה כ"ה-כ"ו וברש"י, שם ל"ב כ"ט.