אם האבות קיימו את התורה, מה התחדש במתן תורה?
השאלה
אם התורה הייתה ידועה לאבות, והם קיימוה עוד קודם שניתנה, מה התחדש במתן תורה?
תשובת הרב
ידוע ומפורסם שהתורה היתה ידועה לנח ולאבות. אין כאן שום קושי על מתן תורה, שכן עיקר המהפכה שהתחדשה במתן תורה, אינו עצם ידיעת התורה, אלא המחויבות לשמור אותה. עם ישראל כרת בסיני ברית עם הקב"ה על קיום ושמירת התורה. לפני זה היתה התורה תלויה בהבנתו וברצונו של כל אחד ואחד. לכן שמענו שהאבות קיימו את התורה קודם שניתנה, ואילו על השבטים לא שמענו דיבורים כאלה, למיטב ידיעתי.
מהחידוש הזה, של המחויבות שנתחדשה במתן תורה, יוצא גם הבדל מהותי בדרך לימוד התורה והשגתה. לפני מתן תורה היה השורש לכל, ההבנה הפנימית של האדם, ואילו אחרי מתן תורה יש לנו טקסטים תורניים שאנו לומדים אותם ומבינים מהם איך לנהוג.
עוד הבדל מהותי קיים בין התורה שלנו לתורה שלמדו וקיימו האבות, שהתורה שלנו היא קבועה ומחייבת לגמרי, ואין לנו רשות לחרוג ממנה אפילו עם נימוקים משכנעים, ואילו האבות יכלו לשקול בדעתם, ולחרוג מן התורה במקרים מיוחדים. לכן נשא יעקב אבינו שתי אחיות, דבר האסור בתורה באיסור כרת.
אפשר להציג את ההבדל הזה בעוד אופן. התורה של האבות היתה תורה אישית. כל אחד מהם השיג והבין את הדברים לפי אישיותו. ואילו תורתנו שלנו היא תורה לאומית וציבורית. עם ישראל עובד את אלוקיו כציבור שלם. לכן אין מקום לחריגות אישיות.
כמובן, גם בתורתנו יש מקום לאינדיבידואליות. בתוך המסגרת הכללית של התורה, יש מקום וצורך לפתח טעם אישי בתורה ובעבודת ד'.
ולמרות כל ההבדלים הללו בין תורת האבות לתורת הבנים, עדיין יש משמעות עצומה גם עבורנו למאמר חז"ל שאברהם אבינו למד תורה מעצמו. נכון הדבר שאנחנו איננו מסוגלים ללמוד תורה מעצמנו, ולשם זה ניתנה תורה בסיני. אבל עצם הדבר שהיה פעם אדם שלמד את התורה מעצמו ומתוך התבוננות במציאות, הרי זה מלמד אותנו לאן אמורה התורה הכתובה להביא אותנו. אנחנו צריכים להשתדל שהתורה תתחבר לליבנו ולמציאותנו, ולהוציא מתוך התורה הכתובה חיים. וללא ספק, חיים הבאים לידי ביטוי בחוויה.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
