מדוע סמכות הסנהדרין תלויה במקומה, וסמכות הנביא אינה תלויה במקום?
השאלה
מקומו של בית הדין הגדול הוא בירושלים, בלשכת הגזית אצל המזבח, וזקן שהמרה את דבריהם מחוץ למקומם אינו נהרג (ונדמה לי שזהו רק פטור ממיתה, אבל דעתם מחייבת והוא עבר על איסור). לעומת זאת, סמכותו של הנביא, שיש לשמוע בקולו אפילו לבטל מצווה, אינה מותנית בשום מקום. לכאורה היה מתבקש להפך: התורה היא חכמה, ונביא שאומר שקיבל בנבואה שהלכה כפלוני חייב מיתה; מדוע אפוא דווקא סמכות החכמים מותנית במקום המקדש, מקור השפע הנבואי ("ונועדתי לך שם... מעל הכפורת"), ואילו סמכות הנביא, שמקור שפעו בשער השמים, אינה מוגבלת למקום כלל?
תשובת הרב
לדעתי, התשובה לשאלתכם היא כך. הנביא אינו מקור סמכות. אם הוא נאמן, הוא מביא לנו את דבר ה'. ודבר ה' מחייב אותנו בכל מקום ובכל זמן. בי"ד הגדול מייצגים צד אחד בוויכוח ההלכתי, וסמכותם נובעת בגלל שהם מייצגים את המרכז הלאומי של הקשר עם ה', שזה קורה במקדש. ולכן, הם תלויים במקום.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
