האם המחלוקת היא דבר טבעי, או תוצאה של ירידת הדורות?
השאלה
הרב הציג בשיעור את המחלוקת כדבר טבעי ומובן: האפשרות לפרש את דברי התורה משתנה מאדם לאדם, והתורה קבעה שההכרעה היא על פי רוב החכמים. ברצוני לשאול על שני מקורות שמשמעותם לכאורה הפוכה. האחד: "משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שימשו כל צורכם, רבתה מחלוקת בישראל". משמע שהמחלוקת נובעת משכחת התורה, שזהו מצב בלתי רצוי, ושאחד הצדדים טועה. ומאידך: "אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר", "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". משמע שעצם קיומן של שתי הדעות הוא לאמיתה של תורה.
תשובת הרב
מה שאמרתי מתבאר ברמב"ם. הוא מפרש שמה שנאמר בחז"ל שהמחלוקת התחילה מאוחר יותר, המשמעות היא שנפחתו הדרכים להכריע. כנראה בגלל שנוצרו פערים גדולים מדי בשפה ובדרך החשיבה. אלו ואלו הכוונה היא שיש איזושהי נקודת אמת שכל אחד מהצדדים מביא, למרות שהצורה הנכונה להכיל את כל הצדדים היא של דרך אחת.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
