מה תכלית הצומות: תשובה, או צער על החורבן?
השאלה
יש לי שאלה בדבר מהות ותכלית צום י"ז בתמוז (וה"ה לעשרה בטבת וצום גדליה).
ברור בפסוקים בישעיהו (פרק נ"ח) שמטרת הצום איננו הצער עצמו אלא ריכוך והכנעת הלב, אולם הרמב"ם בהל' תעניות (פ"ה ה"א) הובא במשנה ברורה (סי' תקמ"ט ס"ק א') כתב שמטרת הצום היא לעורר הלבבות לדרכי התשובה, ומשמע לכאורה שיום הצום הוא יום של חשבון נפש כללי על מעשי האדם, מבלי קשר ספציפי לחורבן הבית. יש לי קושי בדברים, כלפי תעניות ציבור שנגזרו עקב צרה אכן סידרו חכמים סדר הראוי לעורר העם בתשובה, כגון שהזקן אומר דברי כיבושים וכד' כמבואר ברמב"ם בהל' תעניות פ"ד. אולם בצומות שאנו צמים זכר לחורבן, לכאורה היה נראה (ואני חושב שכך ההבנה הפשוטה אצל רוב עמ"י) שמטרת הצום היא להצטער בצער החורבן, ולא יום תשובה 'כללי'. יש לכך כמובן נפק"מ גדולה לעניינו ומהותו של יום, האם עניינו לעסוק בו בענייני המקדש או בעבירות שהביאו לחורבן (כמו שנאת חינם) וכד' או לעסוק בו בענייני מוסר ותוכחה כלליים השייכים לכל אדם באופן אישי.
תשובת הרב
הצגתי את המחלוקת בין הרמב"ם לר"ן, וכנראה הציבור מתקשה להחליט. בת"ב קרוב יותר לקבל את עמדת הר"ן. מסתבר מאד שהתשובה הדרושה בשאר תעניות, איננה תשובה פרטית אלא לאומית.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
