מתי להרבות בהשתדלות, ומתי "אין מעצור לה' להושיע"?
השאלה
בשיעור על פרשת וישב הקשה הרב: מתי יש להגביל את ההשתדלות ולהימנע ממעשים שתועלתם רחוקה, ומתי אומרים "אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט"? ומה החילוק בין יוסף לבין יהונתן והמכבים?
נראה לחלק: "אין מעצור לה' להושיע" אינו כלל בחובת ההשתדלות אלא במידת הביטחון. מי שעוסק בדבר מצווה, בעשיית רצון ה', יטרח עליו בכל מה שאפשר; ואילו מי שעוסק בהצלת עצמו, עליו למדוד שלא לחרוג מחובת ההשתדלות.
תשובת הרב
אתם מחלקים בין פעילות של האדם עבור עצמו, לבין פעילות למען הכלל או למישהו אחר. זה רעיון מעניין, ואינני שולל אותו. אבל אני חוכך בדעתי בשני דברים. האם הצלת עצמי איננה מצווה? האם יוסף לא היה עניין של כלל ישראל?
כאן פתחתם דיון מרתק מאד. האם גדר המצווה תלוי בכוונה של העושה. מעשה נכון הוא נכון תמיד, והכוונה מוסיפה למעלת המצווה, אבל לא משנה את עצם המצווה. אבל אין בי וודאות שזו האמת, ויתכן שהצדק אתכם.
יש לכם שאלה?
אפשר לשלוח שאלה לרב, והתשובה תגיע במייל.
