ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו גושנה, וירא אליו וייפול על צוואריו, ויבך על צוואריו עוד. וברש"י, ויאסור יוסף מרכבתו, הוא עצמו אסר את הסוסים למרכבה, להזדרז לכבוד אביו. וירא אליו, יוסף נראה אל אביו. ויבך על צוואריו עוד, לשון הרבות בכיה. אבל יעקב לא נפל על צווארי יוסף ולא נשקו, ואמרו רבותינו, שהיה קורא את שמע. לפי זה,

וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו, ותחי רוח יעקב אביהם. וברש"י, סימן מסר להם במה היה עוסק כשפירש ממנו בפרשת עגלה ערופה, וזהו שנאמר אשר שלח יוסף ולא אשר שלח פרעה. והמהר"ל כתב, ואם תאמר למה היה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשהיה פורש, אין לומר שכן אירע המעשה במקרה, שלמד עימו בפ' עגלה ערופה. וברורים הדברים, שאם לא

פרשת ויגש פותחת בנאומו של יהודה לפני יוסף, שתוכנו העיקרי הוא ההצעה להישאר עבד במקום בנימין, שיעלה בשלום אל אביו, למרות שבאמתחתו של בנימין נמצא הגביע. התוצאה הראשונה של מסירות נפשו של יהודה, היא התגלותו של יוסף לאחיו וסליחתו להם. תחת העוינות שנהגו בה האחים לפני שנים רבות כלפי בנה הבכור של רחל, עתה הם נוהגים במסירות, בבנה הצעיר של