תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב. בגמ' אמרו, קטן היודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? תורה ציווה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. ק"ש מאי היא? פסוק ראשון. ברור לגמרי מדוע בתחילת גדילתו של קטן, מלמדים אותו פסוק ראשון של שמע. הפסוק הזה הוא עיקר קבלת מלכות שמים של כל ישראל מדי יום, ומבואר בו ייחוד

יערוף כמטר לקחי תיזל כטל אמרתי, כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב. הדימוי של דברי משה בשירת האזינו למטר ולטל, שנותנים חיים לעולם, מתפרש בדברי חז"ל על התורה כולה. כך ביאר רש"י, תורה שנתתי לישראל שהוא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם כאשר יערפו השמים טל ומטר. כשעירים – לשון רוח סערה, כתרגומו – כרוחי מטרא, מה הרוחות הללו

ויכתוב משה את התורה הזאת, ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה', ואל כל זקני ישראל. וברמב"ן, ויכתוב משה את התורה הזאת – מתחילת בראשית עד לעיני כל ישראל. ואע"פ שבכאן כתוב – תקרא את התורה הזאת נגד כל ישראל, והוא רומז לספר הזה של אלה הדברים, על דעת רבותינו, אבל בזה חזר ובאר – ויהי ככלות

ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. ובהמשך, העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך. וברש"י, את החיים ואת הטוב – זה תלוי בזה. אם תעשה טוב הרי לך חיים, ואם תעשה רע הרי לך המוות. בהמשך מראה רש"י כיצד מפורטים הדברים הטובים

אם לא תשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת, הכתובים בספר הזה, ליראה את השם הנכבד והנורא הזה, את ה' אלוקיך. בפשטות יראת שמים היא יראה מאלוקי עולם בכבודו ובעצמו, והשימוש במילה שמים הרווח בלשונות חז"ל, וכן היראה משמו של הקב"ה, כדברי הכתוב, את שם ה' אלוקיך תירא, הם לשונות מושאלים בלבד. אמנם בפסוק הזה, כשמדובר על יראת השם הנכבד

כי תצא למלחמה על איביך, ונתנו ה' אלוקיך בידך, ושבית שביו. וראית בשביה אשת יפת תואר, וחשקת בה, ולקחת לך לאשה. וברש"י ממדרש רבותינו, לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור. חז"ל בחכמתם ירדו לעומק כוונת התורה, שכל הדינים האלו עניינם להדריך את האדם בשעה שיצרו תוקפו, כדי שלא יחטא חטא גמור. וחז"ל מלמדים

בס"ד   תמים תהיה עם ה' אלוקיך. וברש"י, התהלך עמו בתמימות, ותצפה לו, ולא תחקור אחר העתידות, אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות, ואז תהיה עמו ולחלקו. בפשטות, רש"י פירש את המילה תמים, כמו תם האמור ביעקב, איש תם יושב אוהלים, וברש"י שם, כליבו כן פיו, מי שאינו חריף לרמות קרוי תם. כך גם כאן, התורה מצווה אותנו להיות

וזבחת פסח לה' אלוקיך צאן ובקר, במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. הפסוק הזה לפי פשוטו, סותר את מה שנאמר במפורש בפרשת בא, דברו אל כל עדת ישראל לאמר, בעשור לחודש הזה, וייקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם, מן הכבשים ומן העזים תיקחו. כדי ליישב את הסתירה הזו, הביא רש"י

ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, לטוב לך. המילים – כי אם, נראות כאילו זו דרישה קטנה וקלה. חז"ל שאלו – אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והשיבו – אין

וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, אין עוד. בספר מכתב מאליהו ביאר את הפסוק הזה, שאחרי הידיעה של האדם, שהיא מבוססת על שכלו, צריך האדם לעמול כדי להחדיר את הידיעה השכלית אל הלב, שהוא מקור המערכת הרגשית של האדם. רק כך יכולה הידיעה להשפיע על האדם ועל מעשיו, שיהיו לאור הידיעה הזו.

  ואצווה את שופטיכם בעת ההיא לאמר, שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו. לא תכירו פנים במשפט, כקטן כגדול תשמעון, לא תגורו מפני איש, כי המשפט לאלוקים הוא. וברמב"ן, וטעם כי המשפט לאלוקים הוא – כטעם כי לא לאדם תשפטו כי לה', לומר כי לאלוקים לעשות משפט בין יצוריו, כי על כן בראם להיות ביניהם

שירת האזינו היא מבט כולל על ההיסטוריה היהודית כולה, מיציאת מצרים, ועד התכלית שעדיין לא הייתה, ותהיה באחרית הימים. כך כתב הרמב"ן: והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, ותגיד כל המוצאות אותנו בביאור. ובדברי הרמח"ל, כלל כל סיבוב הגלגל שהיה עתיד ומזומן להיות סובב בעולם, שנכלל הכל בדברי השירה ההיא של האזינו, וכמו שפשטן של כתובים עצמו