כתב הטור בהלכות ער"ה – רוחצין ומסתפרין על פי המדרש, א"ר סימון, כתיב – כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו, ר' חנינא ור' יהושע אומרין, איזו אומה כאומה זו, שיודעת אופיו של אלוקיה – פירוש מנהגיו ודיניו, שמנהגו של עולם אדם שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו ואין חותך צפרניו, לפי שאינו יודע איך

פסיקתא דרב כהנא הוא מדרש על מועדי ישראל. בכל מועד הוא עוסק בקריאה הנקראת בו, בתורה או בנביא. הפסיקתא לר"ה, מיוסדת על הפרשה באמור, בחודש השביעי באחד לחודש, שהמנהג הקדום, המובא במשנה, היה לקרוא אותה בר"ה. כמה קטעים בפסיקתא מסיימים במילים, אימתי, בחודש השביעי. משמעות הדברים לכאורה, שיו"ט של ר"ה לא נתבאר בתורה מהו שורשו, ומה יש בחודש השביעי שהוא

  אמרו במשנה, סדר תקיעות שלש של שלש שלש. מצוות שופר בראש השנה היא להריע שלוש תרועות, ותקיעה פשוטה לפני כל תרועה ואחריה. ובגמ', מנין לשלש של שלש שלש, תלמוד לומר, והעברת שופר תרועה, שבתון זיכרון תרועה, יום תרועה יהיה לכם. ומנין ליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה, ת"ל שביעי שביעי לגזירה שוה. ביחס לר"ה הוזכרו בתורה

הקשר עם ה' – יסוד ראש השנה מזמור פ"א הוא השיר ששרו הלוויים במקדש בראש השנה. הקשר הבולט בין המזמור לבין היום, הוא הפסוק, תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו. ביאור הפסוק בפשטות הוא כפי שנתבאר בגמ': איזהו חג שהחודש מתכסה בו, הווי אומר זה ראש השנה. גם הפסוק שאחריו, כי חוק לישראל הוא, משפט לאלוקי יעקב, מצטרף לאותו עניין,