ידידי היקר, הג"ר יחיאל ורטהיימר שליט"א, ספרא רבא של מו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, ערך וחיבר קונטרס נפלא בענייני שבת קודש, ופיו יקבנו בשם – לעשות את יום השבת. בחיבור הזה עסק ידידי במהות קדושת השבת בדברים עמוקים, בהירים וחשובים. כמה נאה שתלמידו המובהק של מו"ר זצ"ל, שהרבה מאד לעסוק בשבת ובקדושתה, גם הוא עסוק בבירור ענייני השבת. תחילת

  כתב ר"י בר יקר (רבו של רש"י), צדקתך, יש אומרים, אע"ג שאינן כתובין כסדר הזה בתהילים, נסדר כך, משום דכתיב, וה' אלוקים אמת, תחילה אומר תושיע ה', ואח"כ אומר, אלוקים מי כמוך, ואח"כ ותורתך אמת. שיטה זו היא כמנהג הספרדים המובא בטור, ושם נאמר, וזה נכון יותר שבזה הסדר כתובות בספר תהלים. וכוונת ר"י בר יקר שפסוקים אלה אינם

הבאנו למעלה את דברי הטור בסדר מנחה של שבת – ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". והוסיף הטור לדבר על סדר הפסוקים –  ונוהגים באשכנז לומר תחלה, צדקתך צדק לעולם, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך כהררי אל, ובספרד אומרים תחלה, צדקתך כהררי אל, ואחריו, וצדקתך אלוקים, ואחריו, צדקתך צדק לעולם. וזה נכון יותר, שבזה הסדר כתובות בספר תהלים.

הטור בסדר מנחה של שבת הביא את מנהגנו לומר שלושה פסוקי צדקתך במנחה של שבת, מפני שבשעת מנחה מתו יוסף, משה ודוד. ונראה, שאין זה מקרה בעלמא, ששלושה צדיקים אלו מתו בזמן מנחה של שבת, אלא הסתלקותם שייכת בדווקא לשבת, ולעת רעווא דרעווין. ותחילה נראה לומר, ששלושה צדיקים אלה מבטאים את קדושת השבת. והוא שעניין השבת הוא התפשטות האור העליון

כתב הטור בסדר תפילת מנחה של שבת: ונוהגין בכל המקומות לומר ג' פסוקים של "צדקתך". וכתב רב שר שלום הטעם, שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה. וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום 'חכם שמת כל בתי מדרשות בטילין'. ומזה הטעם נמי הנהיג ר"ת שלא לקבוע אז סעודה. ויש מדרשים שמוכיחים שלא מת באותה

תקנו הקדמונים, להפטיר בשבע השבתות שאחרי תשעה באב, בהפטרות של נחמה. בפשטות, אין כאן קשר מהותי לשבת. המתקנים ראו לנכון לטפטף טיפות של נחמה לאבלי ציון וירושלים. הדרך לעשות זאת בתוך המסגרת הרגילה של תפילות הציבור היא ע"י ההפטרות, שנקראות מדי שבת כל השנה, ולכן עושים זאת בשבתות האלה. תן דעתך, שבימי בין המצרים אנו קוראים שלוש הפטרות של פורענות.

כי מעת שחרב הבית יצאה רוחנו עטרת ראשנו, ונשארנו רק אנחנו הוא גוף שלה בלא נפש. ויציאה לחוץ לארץ הוא הקבר, ורימה מסובבת עלינו ואין בידינו להציל מן העובדי כוכבים האוכלים בשרינו. ומכל מקום היו חבורות וישיבות גדולות, עד שנרקב הבשר והעצמות נפזרו פיזור אחר פיזור. ומכל מקום היו עדיין העצמות קיימות, שהתלמידי חכמים שבישראל מעמידי הגוף, עד שנרקבו העצמות

המנהג האשכנזי היה, במשך דורות רבים, שלא ללבוש בגדי שבת בשבת חזון. אאמו"ר שליט"א מספר שבשנות ילדותו זו היתה חוויה קשה, כיון שבגדי החול היו, בדרך כלל, בגדי עבודה ועמל, והיו רחוקים מאד מבגדי השבת של יהודי העיירה. המנהג הזה איננו נהוג אצל ספרדים, משום שהם אינם נוהגים  אבלות לפני תחילת השבוע שחל בו ת"ב. גם אם ת"ב חל בשבת,