השבת נועם הנשמות והשביעי עונג הרוחות ועדן הנפשות, להתעדן באהבתך ויראתך. שבת קדש נפשי חולת אהבתך, שבת קדש נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך. אלו הן מילותיו של הבית הרביעי משירו של רבי אהרן מקרלין זצ"ל, והלב מבקש להבין משהו מעומק המילים הנשגבות הללו.
המובן הראשון העולה מדברי השיר, שקדושת השבת חלה על האדם כולו, מגובה שורשו בנשמה העליונה, עד נפשו השוכנת בתוך הגוף, שאותה כינו חכמי אמת, שיתופא דגופא. אנו רואים שנבחר ביטוי מיוחד להארה המאירה כל בחינה בנפש, נועם לנשמה, עונג לרוח ועדן לנפש, ושכללות ההשפעה התחלקה לשניים, השבת נועם הנשמות, והשביעי עונג ועדן לרוח ולנפש. ויש ברצוננו להיכנס לפנים ממחיצתנו לבאר ולו מעט מכוונת הדברים, וכמובן, מקור מחשבותיו ורגשותיו של רבי אהרן הוא בדברי האר"י.
האר"י בשער הכוונות שלו, האריך מאד לבאר ולפרט את כוונת הפסוק ויהי נועם, הנאמר במוצ"ש. ותמצית דבריו, ביום שבת הפנימיות בעצמו של האצילות מאיר בבריאה, וכן פנימיות הבריאה מאיר ביצירה, וכן פנימיות היצירה מאיר בעשיה. וביאור דברים אלה מצאנו בספר דרך ה', שעולם העשיה הוא עולמנו כולו על כל חלקיו. עולם היצירה הוא עולם המלאכים, ועולם הבריאה הוא עולם השורשים העליונים של המציאות התחתונה. ועולם האצילות הוא עולם האלוקות, ובו נמצאים כל חוקי הרצון וההתגלות האלוקית לנבראים. ועיי"ש שכתב הרמח"ל, שהכינוי עולם כשהוא מתייחס לעולם האצילות הוא מושאל לגמרי, משום שאין באצילות מציאויות העומדות לעצמן, ורק סדר ההשפעות האלוקיות מאיר שם.
וממשיך האר"י לבאר בעניין כוונות מוצ"ש, והנה עתה בזו הכונה להמשיך תוספת אור שבת בימי החול, לא יהיה לא המציאות של החול ולא המציאות של השבת עצמו, כי זה אי אפשר להיות, אבל יהיה הדבר ממוצע כי נקח חלק מהארת שבת לימי החול. ועיי"ש שביאר שהארת האצילות המאירה בשבת לבריאה, היא הנקראת נועם ה', אמנם במוצ"ש אנו רוצים להשאיר אצלנו בחינה אחת מנועם זה, והוא נרמז במילים – ויהי נועם.
אמנם רבי אהרן איננו עסוק בתורת מוצ"ש, אלא בהארת שבת עצמה, ולכן אמר, השבת נועם הנשמות. שהרי מקום הנשמה הוא בעולם הבריאה, כמבואר, נשמה מבריאה, רוח מיצירה ונפש מעשייה. השבת נועם הנשמות.
ונראה עוד, שהשכינה הנמצאת באצילות, היא בחינת כלה העומדת לפני חתנה, ולכן נקראת כאן השבת, בכינוי של נוקבא. אמנם הארת השכינה היורדת לבריאה וליצירה, שהיא זאת שמאירה כאן לרוח ולנפש, אינה בבחינת נקבה המקבלת, אלא בבחינת זכר המשפיע, ולכן כינה רבי אהרן בחינה זו במילה 'השביעי', שהוא לשון זכר.
ועוד יש לנו להתבונן בחילוק הלשון, עונג לרוח, ועדן לנפש. ונראה שמקור המילה עדן בפסוק הכתוב בפרשת בראשית, שהזכירו רבי אהרן בבית השלישי, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. ופסוק זה נדרש בזוהר, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאן הוא נהר דיוצא מעדן, דא בינה. הרי שהעדן בעצמו הוא החכמה, והוא הוא השפע היורד בנהר, ומגיע עד הגן. ולכן הסמיך רבי אהרן את העדן לנפש, והוציא ממנו את התולדה המבוקשת, להתעדן באהבתך ויראתך. והרי התורה עצמה אמרה שתכלית השבת היא – לדעת כי אני ה' מקדישכם. אבל אין ספק שדרך ירידת השפע היא עצמה עונג נפלא לאדם בכל קומותיו, וזהו עונג השבת לרוח. ועיין בדברי הגר"א שכתב – הרוח באדם הוא האדם, אבל הנפש הוא מדרגה למטה ממנו, והנשמה למעלה ממנו. ולכן עיקר העונג חל על הרוח, אבל המטרה היא להתקין את הנפש לקבל את מעלות השבת, וזהו עדן הנפשות, להתעדן באהבתך וביראתך. וראה שלמעלה כתב רבי אהרן שעיקר עניין השבת הוא היראה, אבל שלימות השבת בוודאי כוללת בתוכה גם יראה וגם אהבה, ובנוסח התפילה אנו אומרים, והנחילנו ה' אלוקינו באהבה וברצון שבת קדשך.
שבת קודש נפשי חולת אהבתך. במשך ששת ימי החול, שהנפש היתה רחוקה מהארת שבת, היא היתה חולת אהבה. שהרי כשממשים את האהבה, היא נקראת אהבה בתענוגים, אבל כשהאהבה נשארת כצימאון בלתי ניתן למילוי, היא נקראת חולת אהבה. וזה לפני בא השבת. אבל בשבת עצמה, נפשות ישראל בצל כנפיך יחסיון, ירויון מדשן ביתך. מעיינות השבת פתוחים, והעדן יורד בנהר אל הגן, ונפשותינו רוויות מדשן ביתך, להתעדן באהבת ה' וביראתו.
ועל כל זה התחנן רבי אהרן למעלה, הצל מאחרי לפרוש מן השבת, לבלתי תהיה סגור מהם ששה ימים המקבלים קדושה משבת קדשך. אנא, משהו מהארת שבת יישאר כתוספת שבת לששת ימי המעשה, שלא נאלץ להתקיים בחושך המוחלט. וגם, לעטר את ישראל בתפארת כל שישה ימים להנחילם נחלת יעקב בחירך. ראש הטופסשהרי אמרנו למעלה, שתפארת היא הבחינה המאירה אל השבת, משם ה' המפורש והתורה הקדושה. וכל בחינות אלו, עיקרן בשבת, ועליהם אמרו בגמ', כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר, אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. נחלה בלי מצרים, ששורשה בגבהי מרומים, והיא מגיעה עד תחתיות הנפש והגוף, להתעדן באהבתך ויראתך.תחתית הטופס
מקורות:
הפיוט י-ה אכסוף לרבי אהרן מקרלין, דברי הגר"א בספר יהל אור בביאורו להקדמת הזוהר, שער הכוונות דרושי שבת סדר ערב שבת, תהילים צ' י"ז, כללות האילן לרמח"ל פ"י מ"א, בראשית ב' י', זוהר ח"ב קכ"ג ע"ב, שמות ל"א י"ג, דברי הגר"א בליקוט שבסוף ספד"צ ד"ה ידוע שהבדל עצמי, שבת קי"ח ע"א, ישעיהו נ"ח י"ד.
