פסיקתא דרב כהנא הוא מדרש חז"ל, המיוסד על המועדים. בכל מועד עוסק המדרש בקריאה הנקראת במועד, ועליה דבריו מיוסדים. בדרך כלל, הקריאה הנקראת במועד עסוקה בעניין המועד עצמו, ובדרך הזו מבארת הפסיקתא את עניין המועד בדרך המדרש. הפסיקתא לחנוכה עסוקה בקריאה לחנוכה, בחנוכת המזבח. הפלא הוא שבפסיקתא לחנוכה לא נזכרה שום מילה העוסקת בניצחון על יוון ובהצלת היהדות, שעליהם נקבע

הגמ' בשבת, בסוגיה של נר חנוכה, שואלת, מאי מברך, ומשיבה, מברך אשר קדשנו במצותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה. שואלת הגמ', והיכן ציוונו, רב אויא אמר, מלא תסור, רב נחמיה אמר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ואכן, הרמב"ם בכמה מקומות ביאר שהציווי לא תסור מכל אשר יורוך, הוא שמחייב לקיים מצוות דרבנן. ואלו דבריו בהלכות ממרים, כל מי שאינו עושה כהוראתן עובר בלא תעשה,

חנוכה הוא שמו של המועד שנקבע על ניצחונם של החשמונאים. מפורסם ששם זה רומז על התאריך שבו ניצחו את היוונים, חנו כ"ה. רמז זה, שמקורו אצל הראשונים, הוא בוודאי רמז ולא עיקרם של דברים. המשמעות העיקרית של השם היא, חנוכת המקדש. כך עולה גם ממה שלמדנו בעניין קריאת התורה במועדים, בחנוכה בנשיאים. והכוונה היא, שקוראים בימי החנוכה בקרבנות שהביאו הנשיאים