ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם. וברש"י, נתן אברהם מתנות – פירשו רבותינו, שם טומאה מסר להם. כל קורא את דברי רש"י אלה מתעורר לשאול, מה הטעם לכך שאברהם ייתן לבניו שם טומאה? האם חפץ אברהם להכשילם? וכפי שלימדונו חז"ל, כל עובר אורח

אמרו בגמ', כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו נחש , וברש"י, כל נחש שאינו – סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם, שאם תשקני אדבר בה, ואם לאו לא אדבר בה . משמעות הדברים בפשטות, שסוגיית הגמ' מגדירה מהו נחש האסור. בכתוב לא תנחשו, ומבארת, שרק לחש כמו שעשה אליעזר, נקרא לחש. ומבאר רש"י, שהכוונה לכך שאליעזר סמך את מעשיו

אמרו חז"ל במדרש, כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת, עשרה פעמים כתיב בני חת, בני חת. חז"ל מעוררים כאן את הקושי המתעורר על אריכות הדברים בעניין רכישת מערת המכפלה ע"י אברהם, ומשיבים עליו בדרך המדרש. אבל הקושי הזה קיים גם בלימוד פשוטה של תורה, שהרי לא ברור מה ראתה התורה להאריך בכל שלבי המשא ומתן של אברהם עם עפרון,