ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם. וברש"י, נתן אברהם מתנות – פירשו רבותינו, שם טומאה מסר להם. כל קורא את דברי רש"י אלה מתעורר לשאול, מה הטעם לכך שאברהם ייתן לבניו שם טומאה? האם חפץ אברהם להכשילם? וכפי שלימדונו חז"ל, כל עובר אורח שעצר בבית אברהם כדי לסעוד שם את ליבו בפת לחם, שמע מאברהם על אמונת הייחוד, ואת צאצאיו שלו היטה אל הטומאה? אתמהה. ואע"פ שדברי רש"י אלו נוגעים ושייכים לסודות התורה, נראה שיש בליבנו דברים שראוי להוסיפם לסוגיה זו, וה' יהיה בעזרנו.
כדי להטות אוזן כראוי לדברי חכמים וחידותם, ראוי לפתוח בהבנת פשוטה של תורה. אברהם ידע בנבואה שיצחק הוא בנו העיקרי, כמו שאמר לו ה', כי ביצחק יקרא לך זרע. לכן שלח את בני הפילגשים, בעודנו חי, מעל יצחק בנו, ונתן את כל אשר לו ליצחק. ובכל זאת, גם לבניו האחרים נתן מתנות, כמי שאינו רוצה לקפח את חלק בניו לגמרי. בהבנה זו, כל אשר לאברהם, הניתן ליצחק, הוא כל רכושו של אברהם, כמו שכתוב, ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. והמתנות שניתנו לבני הפילגשים הוא דבר מועט מכל זה.
אמנם פירוש זה, שכפי הנראה הוא העיקרי מצד הפשט, יש בו קושי. הרי כל אשר לאברהם, הניתן ליצחק, אינו כולל רק מקנה, כסף וזהב, אלא את ברכת ובחירת אברהם. אברהם הוא בן בריתו של ה'. ארץ ישראל ניתנה לו, ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה, מרשית השנה ועד אחרית שנה. ובמבט כללי יותר, כל העולם ניתן לו, שהרי אברהם נקרא אב המון גויים, ובסוף כל הדברים, יאמר כל אשר נשמה באפו, ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה. לאמר תיקון העולם כולו, והעמדתו כמקום לגילוי שכינה, הוא נחלתו של אברהם וזרעו, הוא יצחק וישראל. וא"כ, ראוי לפרש את הפסוק, ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, לא רק על רכושו הגשמי של אברהם, אלא כל הטוב שהעמיד ה' בעולם. ומה א"כ נכלל במתנות שנתן אברהם לבניו, בני הפילגשים? האם יש בהם ממש ביחס לנחלת יצחק?
ונראה, שדרכו של אברהם כוללת את אמונת הייחוד, וממנה נגזרים כל דרכי תיקון העולם. כך ציווה אברהם את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. לאמר, ידיעת ה' וייחודו מובילה להבנה נכונה בדרך ה' ואיך האדם חייב לנהוג, כאשר כתב הרמב"ם על יעקב בשעת מיתתו, ציוום וזירזם על ייחוד השם, ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו. כך מלמדת התורה בכל סיפורי אברהם, כיצד הוא נוהג בחסד ובצדקה, במשפט וברעות, מתוך דרך ה' וידיעת ייחודו. את כל הדברים הללו לימד אברהם לכל עובר אורח, והעמיד רבבות מאמיני הייחוד והולכים בדרכו.
אמנם, מאז נכרתה ברית אברהם, אין דרך לבני נח להתקרב לה', רק אם יקבלו עליהם להצטרף אל הברית של ה' עם ישראל, שהרי רק בברית זו ה' נוכח בעולמנו. כך זה בגרים גמורים, שעל ידי כריתת הברית הם מצטרפים לישראל, וכך זה באלו שאינם מקבלים על עצמם את כל התורה, והם נאמנים לה' ולז' מצוות בני נח, גם הם מחויבים להכיר במעלת ישראל, ולהבין שהאמת מאירה ומתגלה עליהם דרך הנוכחות האלוקית בישראל, כמאמר הנביא, והלכו עמים רבים, ואמרו, לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.
בני הפילגשים, היה צורך לברר שאין להם חלק בברית, ורק יצחק הוא היורש והממשיך של ברכת אברהם. זהו עניין שילוחם לארץ קדם, כמאמר המדרש, וישלחם מעל יצחק בנו, אמר להם, כל מה שאתם יכולים להזריח (להרחיק לצד מזרח) תזריחו, שלא תכוו בגחלתו של יצחק. עניינה של פרשה זו הוא דחייתם של צאצאי אברהם האחרים מן הקדושה, ולכן בהכרח שמה שיקבלו יהיה בבחינת שם טומאה, שהרי הם נדחו מהגישה אל ה' ואל גילויו בעולם. המתנות שנתן אברהם לבניו, הם רק דרכי תיקון של מציאות החיים מצד עצמה, בלי השראה וגילוי שכינה. תיקון זה, יש בו צד טומאה, שהרי אין אפשרות של תיקון אמיתי, בלי הארה אלוקית, כאשר לימדנו רמח"ל, כי בהיות מציאותו ית״ש השלימות האמיתי כמו שביארנו, הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחס אלא לו, כענף אל השורש. אבל זה כל מה שיכול היה אברהם לתת לבניו, ולכן נתן זאת להם.
מקורות:
בראשית כ"ה ה'-ו', רש"י שם מסנהדרין צ"א ע"א, בראשית כ"א י"ב, שם י"ג י"ב, דברים י"א י"ב, בראשית י"ז ה', שם י"ח י"ט, רמב"ם פ"א מקריאת שמע הל"ד, ישעיהו ב' ג', בראשית רבה ס"א ז', דרך ה' לרמח"ל ח"א פ"ב אות ג'.
