אמרו בגמ', כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלש. רבי חידקא אומר, ארבע. אמר רבי יוחנן, ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). נחלקו האמוראים כאן, האם שלוש הפעמים שכתוב בתורה היום ביחס לשבת, מתייחסות לשבת בכללותה, או ליום השבת בדווקא. והנה, אמת היא שלשון היום הכתוב בתורה מתפרש בשתי דרכים, יום בניגוד ללילה, כמפורש במעשה בראשית, ויקרא אלוקים לאור יום, ויום כיממה אחת, גם זה כמפורש במעשה בראשית, ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ובפשטות נראה שבזה חלקו חכמי הגמ', כיצד לפרש כאן את לשון 'היום' הכתוב בתורה שלוש פעמים. ונראה שיש כאן עומק אחר.
אפשר לקבוע כלל בדרך שבה תושבע"פ מעמידה למעשה את קיום מצוות התורה. כל ציווי המתייחס לכל משך הזמן המדובר, נוהג ביום ובלילה, וכל ציווי הדורש עשייה אחת, נוהג רק ביום. למשל, מצוות סוכה, המתייחסת לכל משך זמן החג, נוהגת בלילה וביום. ואילו מצוות לולב, שהיא מעשה שיש לעשותו, אינה נוהגת אלא ביום. יש לעניין הזה כמה יוצאים מן הכלל, כמצוות הלילה הראשון של חג המצות, וגם לילה הראשון של סוכות, ולא כאן המקום להאריך בזה. אבל בדרך כלל צורת הדברים היא כשכתבנו.
דוגמה נוספת לדבר הוא ביחס לדין אכילת שלמים הכתוב בתורה. ואם נדר או נדבה זבח קרבנו, ביום הקריבו את זבחו יאכל, וממחרת, והנותר ממנו יאכל. והנותר מבשר הזבח ביום השלישי, באש ישרף. ואם האכל יאכל מבשר זבח שלמיו ביום השלישי, לא ירצה. הרי לנו שני דינים שנאמרו ביחס ליום השלישי, האחד, איסור אכילת בשר השלמים, והשני הציווי לשרוף את הנותר. ולמרות שזמן שני הדינים הללו בתורה הוא אחד, למעשה הוא מתקיים בשני זמנים. איסור אכילת נותר הוא מכניסת היום השלישי, בתחילת הלילה, ואילו שריפת הנותר אינה אלא מהבוקר. כך מבואר בדברי הרמב"ם – אין שורפין את הנותר אלא ביום, שנאמר, ביום השלישי באש יישרף. אף על פי שהשלמים אסורין באכילה מתחילת ליל שלישי, אין שורפין אותן אלא ביום. והטעם הוא כמו שאמרנו, הדינים המתייחסים לכל פרק הזמן, איסור אכילת שלמים ביום השלישי, מתייחסים גם ללילה, ואילו המצווה המחויבת עשייה, מתייחסת רק ליום. ומשמעות הדבר, שהלילה אינו זמן פעילות, ואיננו עיקר היום, ולכן כל מה שצריך להיעשות באותו יום, אינו יכול להיעשות בלילה. לעומת זאת, הלילה מצטרף ליום, ולכן מה שצריך לנהוג כל היום, נוהג כמובן גם בלילה. עניין זה היה ברור לחז"ל עד כדי כך שאמרו, שכפרת יום הכיפורים אינה מתרחשת בלילה, ואם מת אדם לפני בוקרו של יוה"כ לא התכפרו חטאיו. וזאת, אע"פ שכפרה זו איננה נעשית בידי אדם אלא בידי שמים.
ונראה שבזה נחלקו רבנן ורבי חידקא, האם מצוות עונג שבת וסעודות השבת הם צורתו הנכונה של יום השבת, וממילא היא מתייחסת לכל השבת, וסעודת הלילה מצטרפת לשלוש סעודות השבת, כדעת חכמים והלכה כמותם, או שהמצווה היא לחגוג את השבת בשלוש סעודות, וממילא כל סעודות השבת אמורות להיות ביום. דוגמה לדבר מצאנו בעניין סעודת פורים, שאמרו בגמ', סעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא ידי חובתו מאי טעמא ימי משתה ושמחה כתיב. וגם שם המשמעות היא שכיון שזו סעודת השמחה על הנס, אין לעשותה אלא ביום הפורים, ולא בלילה.
ומזה שגם רבי חידקא מחייב לעשות סעודה בלילה, נראה שלטעמו שני הדינים קיימים. מציאות השבת היא מציאות של עונג, ולכן צריך סעודות במשך כל השבת, ויש לחגוג ולשמוח את שמחת השבת בשלוש סעודות, שאינן מתקיימות אלא ביום, ולא בלילה. ויל"ע אם אפשר ללמוד מרב חידקא שגם בליל פורים צריך לעשות סעודה, משום שמציאותו של פורים מחייבת סעודות, או שקיים רק החיוב לעשות סעודה לשמוח את שמחת הנס.
ואם כנים דברינו, נמצא שיש חילוק גדול בצורת סעודות השבת לפי רבי חידקא ולפי חכמים, שלפי רבי חידקא סעודות היום הם הדרך לחגוג ולבטא את שמחת השבת, וממילא אלו הן סעודות נושאות תוכן. אמנם לחכמים, גדר הסעודות הוא שאופייה של השבת הוא עונג, וממילא צריך להיות במצב של עונג בכל השבת, ולכן צריך סעודה בכל פרק מפרקי היום.
וכיון שהלכה נפסקה כחכמים ולא כרב חידקא, לכאורה יש ללמוד מזה על צורת סעודות שבת, שאין הן חגיגה של שמחת השבת, אלא שקדושת השבת מעמידה מציאות של עונג, המתבטא בסעודות במשך כל השבת. וכך נראה מדברי הרמב"ם, שהעמיד את שלוש הסעודות בשבת כנוגעות בזמני היום – חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. לאמר, יש כאן צורה של יום השבת, בכל פרקי היום צריך סעודה.
ואע"פ שכן הוא, נראה שאין להסיק מכאן שאין תוכן לסעודות השבת, משום העונג שעליו התורה דברה הוא עונג בקרבת ה' ובאהבתו אלינו, וזהו תוכנה של שמחת השבת ותענוגיה.
מקורות:
שבת קי"ז ע"א, שמות ט"ז כ"ה, בראשית א' ה', ויקרא ז' ט"ז-י"ז, רמב"ם פסולי המוקדשין י"ט ה', מגילה ז' ע"ב, רמב"ם הלכות שבת פ"ל הל"ט.
