הגמ' במגילה שואלת מפני מה אין אומרים הלל בפורים, ומשיבה על כך שלוש תשובות. האחת, לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. השנייה, הללו עבדי ה', ולא עבדי פרעה. אלא הכא, הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. והשלישית, קרייתא זו הלילא. שתיים מתוך שלוש התשובות מדברות על כך שבפורים לא היתה גאולה של ממש. לא

אשר לא תבוא ושתי לפני המלך אחשורוש, ומלכותה יתן המלך לרעותה הטובה ממנה. שמעתי מחתן אחי, הרב ר' אריאל יעקבזון נ"י, שלשונו של פסוק זה קרוב מאד ללשון דברי שמואל לשאול, קרע ה' את ממלכות ישראל מעליך היום, ונתנה לרעך הטוב ממך. הסגנון הקרוב של שני הפסוקים מקשר את שתי הפרשיות, ונראה שכותבי המגילה בחרו במכוון לרמוז בלשונם ללשון הפסוק

אמרו בגמ' (מגילה ז' ע"ב), אמר רבא, מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, ע"כ. וכל חקרי לב המה ראו כן תמהו, איך יתכן שיצוו עלינו חז"ל הקדושים לשתות לשכרה, שכמה מידות ומעשים רעים באים מן השיכרות. ומה עוד שפשטות לשון חז"ל נראה ששיעור השכרות המחויבת עד שישכח האדם מהותו של יום, ולא ידע בין

פורים יש בו סתירה. מחד, הסיפור כולו הוא סיפור של הסתר וחושך. במגילה אין שם שמים. אין בפורים ניסים גלויים. אכתי עבדי אחשורוש אנן, והכי גרוע, אסתר נשארת אשתו של הגוי הערל, וכפי הנראה בניה ובנותיה אבודים לעם ישראל. אבל מאידך, יש בו צד של הארה עליונה, הארה של וודאות גמורה, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. לא כיעקב שמשתחווה לעשיו,