ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד בואי אליך מצרימה, לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם. וברש"י, אם תוליד עוד, לא יהיו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לעניין הנחלה. כוונת רש"י שבאמת לא נולדו ליוסף בנים נוספים, ויעקב

וימאן אביו ויאמר, ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. כך מעמיד יעקב את אפרים הצעיר, לפני מנשה הבכור, וכך נקבע לדורות שאפרים הוא בנו העיקרי של יוסף. כך זה בחלוקת ישראל לדגלים, שמחנה אפרים, חונים עליו גם מנשה ובנימין. כך זה גם לדורות, שאחד הכינויים של עם ישראל כולו, הוא אפרים,

יעקב בברכתו ליוסף ולבניו אומר להם כך: האלוקים אשר התהלכו אבותי לפניו אברהם ויצחק, האלוקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה. המלאך הגואל אותי מכל רע, יברך את הנערים ויקרא בהם שמי ושם אבותי, אברהם ויצחק. יעקב מתאר כאן את ה', כאלוקי אברהם ויצחק, ומוסיף גם את יחסו של הקב"ה אליו, כאלוקי יעקב, וזה רגיל מאד בתורה שזהו שמו וכינויו