בני גד ובני ראובן, שלהם מקנה רב, מבקשים ממשה לנחול את ארץ סיחון ועוג, שהיא ארץ מקנה. משה מגיב בכעס על בקשתם. הוא רואה בבקשתם המשך של חטא המרגלים, וכדבריו, הנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים. עיקרה של הטענה, הוא חוסר הביטחון שלהם בהצלחת המלחמה על הארץ. הוא חושד שהם חפצים להישאר בעבר הירדן, משום שהם יראים מהמלחמה על

ולא תקחו כופר לנפש רוצח, אשר הוא רשע למות, כי מות יומת. ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו לשוב לשבת בארץ עד מות הכהן. ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה, כי הדם הוא יחניף את הארץ, ולארץ לא יכפר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו. ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה, אשר אני שוכן