בנות צלפחד באו לפני משה בתביעה – למה יגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן, תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו. בזה דומה תביעתן לתביעה נוספת שתבעו אנשים לפני משה, וזכו להוספת דין בתורה, בפרשת פסח שני. למה נגרע לבלתי הקריב את קרבן ה' במועדו בתוך בני ישראל. בשני המקרים מדובר על עניין יסודי הנוגע לכל ישראל, וקשה

בפרשת פנחס, לקראת סיום שנות המדבר והסתלקות משה רבנו, מבקש משה מהקב"ה להעמיד איש על העדה, שימלא את מקומו של משה. ד' נענה לבקשתו, וממנה את יהושע לעמוד במקום משה. והנה למשה היו שני תפקידים בעם ישראל. הוא היה משה רבנו, וכל התורה שבידינו למדנו ממנו, כידוע וכמפורסם, והוא היה גם מנהיגם של ישראל, הוציא אותם ממצרים והוליכם ונשאם במדבר

פנחס בן אלעזר, זכה לברכה מיוחדת מהקב"ה, ולברית כהונת עולם, תחת אשר קינא לאלוקיו, ויכפר על בני ישראל. פנחס הרג את זמרי בן סלוא ואת כזבי בת צור, כשהוא נשען על הלכה ואין מורין כן, הקובעת שהבועל ארמית קנאים פוגעים בו.  חז"ל בגמ' סנהדרין אומרים, אילו נהפך זמרי והרגו לפנחס, לא היה נהרג עליו. המשמעות היא, שפנחס הרג את זמרי

בפרשת פנחס מופיעים דיני הקרבת תמידים ומוספים בחול ובכל מועדי השנה. מדי יום מקריבים שני כבשים, האחד בבוקר והשני בין הערביים. בשבת מוסיפים שני כבשים נוספים. קל לראות את מוספי שבת כקרובים לקרבן התמיד ומצטרפים אליו, כאילו בשבת מקריבים תמיד כפול ומכופל. לעומת זאת, במועדים האחרים יש קרבנות רבים ושונים, פרים אילים וכבשים במספרים שונים, ועוד נוסף שעיר לחטאת בכל