חיפוש

שאל את הרב
שו"ת עם הרב שליט"א

ניתן לשלוח שאלות לרב בטופס המצורף

לכבוד הרב 

א. האם צריך לשאוף לאיזו אובייקטיביות בבחינה של נושאים, או שאין חיה מציאות כזו כי אדם תמיד יוצא ממקום מסוים וממנו בוחן את הדברים, והוא צריך להתנהג לפי המסקנה שלו אפי' שהוא יודע שהיא אינה 'נקייה'? ב. הרב מדבר הרבה על החשיבה המתמדת של 'איך ה' רוצה שאני אתנהג עכשיו', אך הדבר היחיד שאני יכול לבחון זו ההרגשה שלי מה יותר נכון וצודק, איך אפשר לדעת את הרצון העליון בזה, אולי זה סך הכל הרצון שלי וזהו? (אולי זה נוגע בשאלה הראשונה בנוגע ל'נגיעות')

ת. לכבוד ….. שלום 

עונג הוא לי להתכתב איתך, למרות שלפעמים קשה למצוא זמן שקט בשביל להשיב, ובכל זאת, אל תרגיש לא נח לכתוב ולשאול.

בנוגע לשאלתך:

א. אובייקטיביות מלאה, היא מוצר לא אנושי.
הקב"ה ברא את האדם בתוך מרחב מוגבל,  הוא יוצר לעצמו את הנחות היסוד על המציאות על פי הסביבה שבתוכה הוא נולד וגדל,
לצאת מחוץ למציאות שבה אני נמצא, זו משימה בלתי אפשרית, ובוודאי הקב"ה לא תובע אותה ממני.
יחד עם זאת, זה לא אומר שהאדם מוגבל לחלוטין.
הוא יכול להתבונן, לחשוב פעם ופעמיים, ולשאול את ליבו האם באמת הדברים ישרים. האם הם באמת מה שהתורה מבקשת.
בדרך הזו יפתחו שערים לשינויים ולתיקונים מהמציאות שלו, ועבודת ה' שלו תעמיק.
יתכן ששינוי אחד, קטן ועמוק, ייצור אחריו שינוי אחר, וכך בני אדם משתפרים ומתקדמים, מדייקים את עצמם יותר ויותר.
 
ב. ברור שפעמים רבות אנו צריכים לשאול את עצמנו מה אומר היושר,
אבל חשוב לפתח את התחושה וההבנה שהקב"ה מעוניין בדיוק בזה.
חסד, צדקה ומשפט הם העקרונות הגדולים של ההנהגה האלוקית, ועשות משפט ואהבת חסד הם חלק משמעותי ממה שה' שואל ומבקש מאיתנו.
חוץ מזה, היחס והקשר עם ה' הם עניין גדול ורחב שאמור למלאות את חיינו, על זה נאמר, והצנע לכת עם אלוקיך.
הנוכחות של ה' בחיינו איננו דבר שמשיגים אותו ברגע אחד.
הוא תהליך של התרגלות, מחשבה והתבוננות.
צריך להשתדל לחשוב על כך שאנחנו קשורים אליו, סומכים עליו, ופועלים לפי הוראותיו.
התהליך המחשבתי צריך להיות רך ונעים, רגע פה ורגע כאן, ולאט לאט, יותר מהר ממה שנראה, מתחילים להרגיש תוצאות.
מדוע קדושת הברית היא נושא כל כך חשוב וחמור?
 
ת. שמירת הברית נוגעת גם לדברים שהתורה אסרה,
אבל היא בעיקר קשורה לבניין העמוק של הנפש.
לבנות נפש עמוקה וקדושה, שמחוברת אל התורה, אל ה', ובעתיד לאשתך, זה תלוי במידה רבה בשמירה בריאה ורצינית כל קדושת הברית.
בגדול, המילה ברית מלמדת שמדובר כאן על היכולת ליצור ברית וקשר עמוק ומשמעותי.
 
המשך השאלה – אם הכח להוליד אמור למצוא את סיפוקו בנישואין תקינים וקדושים בלבד מדוע הוא ניתן מגיל ההתבגרות בעוד שרק בן שמונה עשרה לחופה? איך אפשר להתמודד עם משהו שאין לו שום עשיה מתוקנת באופק הקרוב (בגילאים מוקדמים יותר).
 

תשובה – 

אינני יודע אם גיל שמונה עשרה זהו גיל הנישואין המקורי, ואולי הוא כבר איחור לעומת הגיל הטבעי.
בגמ' משמע שעדיף להתחתן בגיל מוקדם יותר.
עכ"פ לנו ברור שיש זמן משמעותי שהאדם צריך להתמודד עם הכוחות האלה בגופו ובנפשו, למרות שהזמן המתאים לנישואים הוא מאוחר יותר.
זהו ניסיון לא פשוט בכלל, ובהזדמנות נוכל להאריך מעט בדרכי ההתמודדות עם הניסיון הזה.
יש בוודאי צד שלילי למציאות הזו, ובכל זאת כדאי לראות גם את הצד החיובי שיש בעניין הזה, למרות שלא בחרנו בו, ויש בו טירדה וקושי.
האיפוק מקנה עוצמה בנפש האדם, ומעמיק את ההתייחסות של האדם לכוחות הגוף והנפש. אני מרגיש שיש לתהליך הזה השפעה חיובית לאורך ימים ושנים.
 
 
 

רצון ה' בישוב העולם – שלום הרב! רווח מאוד בדברי הרב המושג שכל "דרכי העוה"ז" והפעילות בה, הם קיום רצון ה' שרצה בכך, ושכך הבין אברהם אבינו כו'. למעשה, קשה מאוד להתחבר למשמעות כלשהי בפעולות היומיומיות של העסק במשפחה, ילדים, הבית הפרנסה, קניות ותיקונים ועוד אינספור דברים שאדם עסוק בה רוב שעות היום. האם באמת ניתן להתחבר ולהרגיש קרבה לה', תחושה של עבודת ה', בפעולות אלה?

ר' …. שלום וברכה!

אני שמח לפגוש אותך, גם ביום ג' שעבר, וגם כאן.
לעצם העניין, נראה לי שיש כאן עניין של תפיסה, שצריך ללבן אותה, להעצים ולהפנים אותה.
זה בוודאי לא קל, ולא מצליח בזמן קצר. אבל לימוד ומחשבה יכול להועיל הרבה.
תן דעתך, האם זה שונה בהרבה מההבנה שאפיית מצות היא עבודת ה'?
או לימוד של עניינים טכניים וכדומה, שאנשים רבים טועמים בלימודם טעם נפלא של קדושה, וכנראה זה בזכות הבהירות שיש להם שזה רצון ה'.
כך גם, באופן הנכון והאמיתי, הבנת המשמעות של ענייני העוה"ז, תביא לתחושה בהירה וחזקה שגם עניינים אלו, כשהם נעשים בכוונה ובתפיסה הנכונה ע"פ התורה, יהיו עבודת קודש.
בידידות, אליהו מאיר.
כשאני קורא בתנ"ך את דברי הנביאים (בעיקר מישעיהו והלאה), התחושה שלי תמיד היא, שהקב"ה כל הזמן עסוק בלאיים וכביכול 'תופס את עמ"י בסיבוב', בבחינת 'אהה תפסתי אתכם ואני הולך להחטיף לכם כמו שלא דמיינתם' (סליחה אם זה בוטה אבל זו ההרגשה) כאילו יש כאן איזה משחק שצד אחד תמיד מנסה לברוח ולהתחמק עד שתופסים אותו. ויותר מזה, ממש קשה להרגיש שיש כאן טוב אמיתי ושה' רוצה בטוב הזה. 
 
 
לכבוד …..
יש תחומים שבהם האמת השלימה עולה מחישוב של כל הנתונים יחדיו, ואין שום טעם להזכיר צד אחד של החשבון לבדו.
למשל, ברור שאין טעם לחשב את ההפקדות שלי בבנק בנפרד, בלי להזכיר את המשיכות שלי.
לעומת זאת, במערכת יחסים האמת עולה מזה שמזכירים בנפרד את הכעסים ואת האהבות.
למשל, כשאני כועס על מישהו אני מזכיר רק את הכעס, וזה לא סותר שיש צד נוסף לתמונה, שיוזכר בזמן אחר.
השאלה היא האם התמונה המצטיירת בנפש מתחשבת בכל המסרים, או בחלק מהם.
באופן כללי, התחושה שלך מוכרת לי גם, ושמעתי עליה גם מאחרים. התשובה שכתבתי היא מה שאני משיב לעצמי.

שלום וברכה, רציתי לשתף את הרב בנושא שמעסיק אותי לא מעט. 

אני בן 29 בוגר ישיבות וברוך השם למדתי היטב בנערותי. 

בשנים האחרונות אני עוסק לפרנסתי, במקצוע העבודה הסוציאלית על שלל הסתעפויותיה ( נוער, הורות, טיפול רגשי ןעוד). שמתי לב שעם השנים ובפרט עם ההתקדמות המקצועית שלי אני פחות נמשך ללימודי גמרא ויותר נמשך ללימודי השקפה ופילוסופיה יהודית ועיסוק בסוגיות שיותר מענינות אותי ( תנ"ך ועוד).

אבל בכל אופן אני מוצא את עצמי נלחם בסוג של קול פנימי שמוביל אותי חזרה ללימודי גמרא. וכאן אני שואל מה המטרה בלימודי גמרא למה אני אמור לדעת סוגיות סבוכות בפרק חלון שלא רלוונטים בכהוא זה לחיי האישיים, למה לא מספיק שאדע היטב את שולחן ערוך אורח חיים ומקצת יורה דעה, ואת השאלות הסבוכות בדיני ממונות ושאר הנושאים נשאיר למורי ההוראה שמתמחים בכך, מה שישאיר לי זמן להעמקה בסוגיות בהלכה רלוונטית ובהשקפה יהודית שיהפכו אותי ליהודי יותר טוב שמחובר באופן פנימי לאלוקים. 

אשמח לעזרה בהבנה תודה רבה ושבוע טוב

…  היקר, שאלתך מטרידה היום צעירים ומבוגרים רבים, ומן הראוי להתייחס אליה בהרחבה.

בכמה וכמה שיעורים שלי אני משתדל לעשות זאת, ולבאר כמה לימוד הגמרא הוא חלק מהותי וחשוב בעיצוב היהדות שלנו.
אין הכוונה לבטל את חשיבותם של לימודים אחרים בתורה, כמו יסודות היהדות ובוודאי הלכה הנוגעת לחיים המעשיים של היחיד והציבור.
אבל כדאי להבין שהאופן המציאותי שבו היהדות מתנהלת, בכל תחומיה, הלכה ורעיון כאחד, הוא מתוך התלמוד.
כל מי שמכיר את הספרות היהודית, בהלכה וגם באגדה, יודע שהש"ס (ובוודאי גם המקרא) הוא חלק משמעותי ממקורות החשיבה.
מי שאינו מצוי בתלמוד, יהיה חסר את החיבור המלא למקורות היהדות הרלוונטיים.
רש"י בפירושו לתורה, רמב"ם במורה ורמב"ן, שערי תשובה לרבנו יונה, מהר"ל ורמח"ל, הגאון מווילנא וגם חכמי החסידות והמוסר,
אצל כולם הש"ס הוא מקור מרכזי וחי עבור דבריהם.
מהניסיון, חיבור דל לתלמוד, מוליד יהדות ריקה ולא נושמת.
בוודאי הבנה נכונה של ההלכה, דורשת אחיזה של ממש בלימוד הגמרא, גם אם לא בסוגיה ההלכתית הספציפית.
 
ויש כאן נקודה נוספת
בדורות קדמונים, רוב האנשים שהיו מחוץ לבית המדרש, עבדו במלאכת כפיים, והיו אנשים פשוטים ולא משכילים.
ממילא היהדות שלהם יכלה להיות פשוטה, ולא למדנית.
אבל אנשים שעולם המעשה שלהם הוא מלא ידע והבנה מעמיקה בתחומים רבים,
חבל מאד, וגם מסוכן מאד, שיהדותם לא תהיה שורשית (נובעת ומחוברת למקורות) ומעמיקה.
ושוב בלי חיבור למקור האמיתי של דברי רבותינו,
משהו יהיה אוורירי ולא אחוז.
 
דברי כאן הם נגיעה קטנה בנושא גדול,
ואולי בהזדמנות ארחיב בו עוד.
ותודה על שאלתך. היא חשובה ורלוונטית.

לכ' מו"ר הגאון רבי אליהו מאיר פייבלזון שליט"א, שלו' וברכה!

יישר כוח על התשובות הנפלאות! אשמח אם אפשר שאלה שקשה לי מזה שנים;

כ' הח"ח (שמיה"ל התבונה פי"ז) כ' בסמ"ק סי' פ"ב דאפי' אלו שמצוה להורגן, כמו הרודף אחר אחר חבירו להורגו וכו', זה שהורגן צריך להיזהר אח"כ מאבק שלהם. כי אם ח"ו יכשל ההורגם בעבירה כיו"ב, יחשב לו אותו הנהרג לדם נקי. וראיה מיהוא שנענש בדמי בית אחאב, אע"פ שצוה לו הנביא בשם ה' להורגם, לפי שנכשל בעבירה של בית אחאב עכ"ל. ואף שטובה גדולה עשה בישראל, שאחאב עבד את הבעל, ויהוא השמיד את הבעל מישראל, וגם במה שהרג את בית אחאב מצא חן בעיני ה', וניתנה לו עבור זה מלוכה עד ד' דורות. ועבודת העגלים שעבד יהוא אח"כ בשגגה היה (כמ"ש בסנהדרין יהוא צדיקא רבא הוה אך שחותמו של אחיה השלוני ראה וטעה) ואעפ"כ כיון שנשאר עדיין אצלו מהעון של אחאב נענש, כמ"ש בהושע ופקדתי את דמי יזרעאל (פי' של בית אחאב שהרג ביזרעאל) על בית יהוא. ומדבריו של הסמ"ק נלמד דה"ה לכל כיו"ב, בין אדם לחבירו. אם א' יעניש חבירו באיזה דבר של עונש, בהכאה, או בהלבנת פנים, או בסיפור לשה"ר עליו, אפי' אם בזה היה הדין עם המלבין והמספר, אעפ"כ ידע בנפשו שאם הוא עבר ג"כ מכבר ע"ז העניין גופא, או שיעבור לבסוף ע"ז, יחשב ממילא צערו של זה האיש שהלבין פניו או שספר לשה"ר עליו לדם נקי, וענוש ייענש עליו כמו על האדם השלם בתורת ה' ובמצותיו. ע"כ בקצרה.

מאוד קשה בעיני; א' הרי הקב"ה מלך אוהב צדקה ומשפט; מה המשפט והצדק (אפי' לפי המבט של מידת הדין) שאדם שעשה את המעשה הנכון, אם עבר או יעבור בשגגה (!!!) על אבק של העבירה שבא להילחם נגדה ייחשב המצווה לעבירה? הרי אדם "נמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה – עד שנמצאת המלחמה אליו פנים ואחור" (מס"י פ"א), ופעם האדם מנצח ופעם הוא מנוצח? ואם חטא כעת; שייענש על החטא שעשה, אבל למה זה גורם שהמבט יהיה שגם המעשה הנכון והטוב שעשה ייחשב כמעשה רע גמור וייענש אף עליו?

ב' האם זה סביר שיהיה כזה סוג עונש שיכול להרתיע אדם מלעשות גם את הדבר הנכון? שהרי בהחלט זה עלול לגרום לאדם להירתע למשל שלא יספר לשה"ר לתועלת ויעבור בזה על לאו ד"לא תעמוד על דם רעך", כיון שחושש שעבר או אולי יעבור בעתיד בשגגה (!!!) על אבק של אותה העבירה שמספר עליה ואז ייענש אף על המעשה הטוב שעשה? ובכל הספה"ק מעוררים לאדם לעשות מעש"ט כיון שהם ודאי יעמדו לו? היתכן שזה ג"כ לא בטוח?

אשמח מאוד לשמוע את דעת כב' הרב שליט"א בעניין זה!

ביקרא דאורייתא ובברכת כהן הדיוט!

….

 
רבי ….  שלום!
תודה על שאלותיך, המעוררות מחשבה מעמיקה בעניינים יסודיים.
העיקרון שהבאת מגדולי רבותינו, שמעשה שיש בו נזק וכאב לאחר, והוא נכון וצודק כעונש לנפגע,
העושה את המעשה הזה, כשהוא בעצמו נגוע בחטא שעליו מענישים את החוטא, עתיד להיענש על פגיעתו,
העיקרון הזה נשען שמעשה של פגיעה באחר, למרות שהוא מוצדק, הוא מותר רק בכוונה נכונה, לעשות את הציווי, או להעניש עושי רשעה.
כאשר אדם מעניש מישהו רק כי הוא שונא אותו – בגלל עניינים אחרים לגמרי,
אין לו זכות להעניש אותו.
ההיכשלות בחטא במזיד או בשוגג,
מלמדת שהוא אינו מתעב את החטא כל כך.
ואם לא הציווי מוביל אותו, הרי התגלתה כאן הכוונה הרעה של המעשה.
זה כמובן לא שייך במקום שרק הציווי מוביל אותו.
 

שלום לרב שליט"א
בהלכות תפילה – בבית יוסף ובמשנה ברורה – יש מובאות רבות מרבותינו הראשונים, כיצד לדקדק בהגיה שלא ישמע דברים שאינם מהוגנים. לדוגמה "אלוהי העמים אלילים – וה' שמים עשה", יפסיק בין אלילים לבין וה'. וכן עוד "מי כמוכה" יאמר בכ" דגושה, שלא ישמע מיה שעשה העגל הוא כביכול ה' (סוף סימן נ"א).
ונשאלת השאלה, מה המשמעות של כל זה, ולמי משנה שאני יאמר בלא דקדוק גמור, וכי מישהו יחשוב שהתכוונתי לזה?  מה המשמעות האמיתית של כל זה?

תשובה

ר' ….. שלום וברכה!

אני מניח שהדקדוק הזה בתפילה ובהגיית המילים יכול להיות נובע מחרדה, ואז הוא שלילי.
אבל הוא יכול להיות סלסול וכבוד לתפילה, ורצון לעשותה באופן המדויק והיפה ביותר,
ואז הוא שלימות נאה בעבודת ה'.
תנסה לחשוב על מי שמכין שמלת כלה, שבוודאי מדקדק מאד בכל סלסול ובכל כפתור, מתוך רצון שזה יהיה מושלם.

 

בעקבות הרעידת אדמה בטורקיה פרסמו מגדולי הרבנים, שגם בצערם של גויים יש להצטער וכו'

ואני שואל – שאני אישית מתפלל כמעט כל יום שפוך חמתך על הגוים וכו' ועוד תפילות דומות וממש משתדל ליחל לקיום הנבואה בישעיה לד – קרבו גוים לשמוע וכו', ששם הדברים הרבה יותר חמורים מרעידת אדמה.

ואני מודה שאם היה ידוע שהם מחסידי אוה"ע שאני – אך שלא ידוע על כך ואדרבא כמדומה שמוחזק להפך, א"כ מדוע לנטות לכיוון הצער, ולא להפך לשמוח על נקמת ה' בגוים ועל כך ששונאי ישראל נחלשים?

לא מספיק הצער על היהודים שסובלים שם?

יורנו המורה ושכמ"ה

תשובה

רבי …… שלום וברכה!

אני מאמין שגם כאשר אויבים שלי נהרגים, מן הראוי שלא אשמח.
שירת הים נאמרה כאשר עם ישראל ניצל ע"י עונשם של המצרים, ואז היה מקום לשמוח, גם על העונש.
מלבד זאת, שהעונש שקבלו הטורקים, אם אכן זה עונש,
איננו מגלה את האמת, אלא יוצר חושך נוסף.
מכל הסיבות הללו, נראה לי שחייב להיות גם גילוי של כאב על אובדן חיי אדם.

שלום הרב

רציתי לדעת ממבט תורני, האם מוטל עלינו להיערך לרעידת אדמה, ולעשות את כל ההמלצות של פיקוד העורף. כמו לא להתקין מדפים מעל מיטות, הכנת מזון יבש ל72 שעות וכו' וכו' 
 
תשובה:

שלום ר' …..,

באופן כללי, בעיקרון חובת ההשתדלות איננה מתייחסת לסיכונים רחוקים,
ובוודאי הסיכון שמשהו יקרה למישהו מסוים בגלל רעידת אדמה, בפרט משהו כזה שימנע ע"י הזהירויות הללו, הוא רחוק עד מאד.
בכל זאת, בגלל שחיי אדם בכלל, וחיי ישראל בפרט יקרים עד בלי די.
יותר מזה, העולם כולו נברא בשביל ישראל שנקראו ראשית,
הסברא נותנת שדבר שאין בו טירחא יתירה, חובה לעשותו גם אם הסיכון שהוא מונע הוא רחוק מאד.
 
ההוראות של אנשי המקצוע מיוסדות על העיקרון הזה,
בצירוף השיקול שכשמדובר על מיליוני בני אדם, זו דרך וודאית למנוע אבדות בנפש.
ולכן, על הכלל נכון להקפיד על ההוראות, אלא אם כן אצל אדם מסוים יש קושי מיוחד, ספציפי, במילוי ההוראות.

אני בן 35 אברך חרדי לגמרי ובכל זאת יש לי כמה שאלות באמונה

איך אפשר להאמין אם אני יודע שאם הייתי מתחנך אחרת הייתי חושב באופן שונה ובפרט שלא בדקתי לעומק את כל הדתות והשיטות.
ובעיקר מפריע לי שאני לא יכול לדון בזה בצורה אובקטיבית.
וכן מאד קשה לי להאמין בהרבה דברים שהתחדשו כתושבע"פ וכח חז"ל, וכן במסורת על תורת הנסתר ובדרכי הפסיקה.

תשובה

ח' שלום!

שאלות באמונה הן ביטוי של הצורך העמוק שלך לחיות בקשר חזק עם ה' ועם היהדות, והן יכולות להיות תנופה לתהליך גדול של העצמה ביהדות.
הרמב"ם כותב למי שיש לו שאלות – נפשך הנכבדה מבקשת למצוא לה דברי חפץ באמונת ה'.
אתה צודק שאובייקטיביות מלאה, היא תכונה לא אנושית. ובכל זאת יש הרבה מה לעשות כדי ללבן את שאלותיך, וזה מומלץ עד מאד. 
אינני מכיר אותך, כמובן, ויתכן שהיה כדאי לשוחח, בהזדמנות, פא"פ.
זה ידרוש משנינו מאמץ, אבל הוא כדאי ומשתלם.
אני מאחל לך שה' יהיה איתך תמיד, ויסייע בידך להוציא את לפועל את עוצמות האמונה שיש בך.
 
אליהו מאיר

שלום וברכה כבוד הרב!

רציתי לשאול שאלה שמלווה אותי כבר הרבה זמן,

יש את האימרה שמרבים לאמר: "הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים"

ויש לי קושי מאוד גדול איתה, בגלל שפעמים רבות מיחסים לזה כל מיני צרות שקורות

או אפילו את זה שהאבות והאמאות שחיכו הרבה שנים לילדים בגלל זה. (אולי כי יותר קשה לתלות את זה בעברות שלהם, וכו,.)

ואני ממש נהיית מתוסכלת מהמשפט הזה.

זה כמו שאני יראה אמא בגינה שנותנת סטירה לילד שלה, כי היא אוהבת שהוא קורא לה "אימא"

ומתרפק עליה. זה בלתי נתפס!!

ומצפייה מהצד אני לומדת מכך 2 דברים

1.שהילד טיפש  ולא מבין שהסטירה באמת מאימא שלו,

2. שאני לא הייתי רוצה להיות בת של האמא הזאת.

והנמשל ברור.

בשעת מעשה, זה יכול ממש לתסכל אותי,

קורה לי משהו מצער, לא הולך כמו שרציתי, ואז אני מבינה שאני צריכה להתפלל.

אבל אני לא רוצה!!, כי למי אני יתפלל?? למי שעשה לי את זה? למי שעשה לי את זה כדי שאני יתפלל אליו??

****

אני חייבת לרב תודה גדולה, אני מקבלת הרבה מההרצאות של הרב.

שמעתי במגוון רחב של נושאים, וההרצאות היו כמים קרים לנפש עיפה.

בהערכה רבה!

א' 

תשובה 

תודה על המילים החמות.

ותודה על השאלה.

שאלות כאלה עוזרות לדייק את המסר.

השאלה שלך נוגעת ללב בכנותה, ויש בה צדק רב, אם מבינים בפשטנות את דברי חז"ל.
כוונת חז"ל היא שהקשר שלנו עם ה', הוא המטרה והתוכן של החיים.
והקב"ה פועל בדרך ובאופן שיוצר ומחזק את הקשר.
כמובן, הקשר איננו רצון דרקוני שלו,
אלא אינטרס עמוק וחזק של שני הצדדים, שאוהבים מאד זה את זה,
ומשתוקקים להזדמנות להיפגש.
 
זה נכון גם על קשרים אחרים.
בני זוג, או הורים וילדים, לא יסכימו שכל מה שהשני צריך הוא יקבל אוטמטית, בלי לבקש ובלי לדבר.
 
המשל שאת הבאת, מצייר מציאות הזויה, שהאמא פועלת מתוך גחמה, שהילד אינו רוצה, וגם אח"כ לא מרוויח ממנה.
והגעת למשל הזה בגלל, שזה עלול להראות כך גם בדוגמאות שחז"ל מדברים עליהם, כמו העקרות של האימהות הקדושות.
אבל חייבים להבין שזה קורה רק במקרה שהמקבל יהיה מאושר ושמח בתוצאה.
 
הקב"ה פועל רק מתוך עקרונות של חסד, משפט וצדקה, ואין לו, חלילה, רצונות או צרכים אחרים.
אליהו מאיר

שלום הרב

אני מפחדת להתחתן בגלל כל השקרים בבירורים. (ובכמה פגישות בודדות, לא באמת אפשר להכיר בנ"א…)
חברות שלי אומרות לי שזה בגלל שיש לי בעיה באמונה. אני לא מבינה, מה הקשר? אני לא אמורה להאמין שה' יביא לי את הבחור המתאים לי ביותר, אני אמורה להאמין שהוא יכול להביא לי אותו… יכול להיות שה' לא יביא לי את הבחור שאני חולמת עליו, כמו שהביא להרבה בנות צדיקות וטובות, שנאלצו לבחור בין חיי סבל לגירושין.. זה דבר מסוכן להתחתן(לוקחים הרבה סיכונים), אז איך אפשר לומר 'אני אתחתן וה' יעשה לי ניסים'? זה לא כמו להתפרץ לכביש ולומר 'אני מתפרץ לכביש וה' יעשה לי ניסים…'?
אז נכון, צריך לעשות את כל ההשתדלות וכו', אבל בירורים זה השתדלות? הרי בשטח רואים שאין קשר בין מה שאמרו לבין המציאות.

תשובה

לפ' היקרה!

שאלתך נוגעת ללב, מפני שיש בה הרבה אמת.
נישואין הם דבר מורכב וטבעי שהמחשבה על כשלון מעוררת חשש עמוק.
יתכן שהפחד שלך מלמד שאת אדם רציני ואחראי, ובוודאי אין ללעוג לפחד.
באמת חשוב להשקיע בבירורים, ולפעמים זוהי מלאכה מורכבת, אבל חשוב להבין שהאדם אינו צריך להשתדל מעבר ליכולת שבידו, ומשם והלאה מגיע זמנה של מידת הביטחון בה', לאו דווקא בשביל להבטיח מה יהיה, אלא בשביל להבטיח שהקב"ה הוא שמוביל אותך, ואין כוונתו אלא לטובתך.
זאת מלבד, שעיקר העתיד של הנישואין אינו תלוי בבחירת בן הזוג המתאים, אלא בהתנהלות הנכונה מולו. מעטים מאד הבחורים שאיתם לא תוכלי לחיות חיים מאושרים.
בינתיים הפחד הוא אורח לא מוזמן, אבל הוא מעיז להיכנס, וצריך להתמודד איתו, ולהשתדל שהפחד לא ימנע ממך להחליט החלטות סבירות וטובות.
בברכה
אליהו מאיר

לשליחת שאלה לרב:

כלי נגישות

לקבלת השיעור השבועי אליך למייל: