יהודי אחד סיפר לי על מנהג נאה, שהוא נוהג בליל הסדר, מנהג שמצא חן בעיני מאד, ואימצתי אותו לעצמי. אחרי שכל המסובים לשולחן הסדר סיימו את אמירת 'מה נשתנה' בזה אחר זה, פונה עורך הסדר אל המסובים כולם, ואומר להם כך:
'מה נשתנה' מכיל בתוכו ארבע שאלות. מנינו כאן ארבעה פרטים שבהם אנו נוהגים בלילה הזה באופן אחר משאר לילות השנה, וגם משאר שבתות וימים טובים. המצה, המרור, שני הטיבולין וההסיבה, הם עניינים מיוחדים שאנו עושים בלילה הזה, על פי ציווי התורה או על פי תקנת חז"ל, והשאלה הייתה, מדוע? במה שונה הלילה הזה מכל לילות השנה?
התשובה לשאלות אלה מתבארת בהגדה כולה. אבל לפעמים אנשים מאבדים קצת את הקשב, ובסופו של לילה גדול זה, לא ידעו לענות מהי התשובה המדויקת לשאלות הללו. כדי שזה לא יקרה, אני משיב לכם בקצרה, בכמה משפטים בודדים, את התשובה לשאלות. כך נוכל בהמשך הסדר לראות בבהירות כיצד בעל ההגדה משיב לשאלות הללו. גם מי שלא יעקוב אחרינו עד סוף הלילה, ידע את התשובה מתוך הדיבורים הקצרים הללו.
הלילה הזה הוא לילה מיוחד במינו. יש בו משהו שאין בשום יום או לילה אחר בשנה. מזה נובעים כל הדינים והמנהגים המיוחדים של ליל פסח. בלילה הזה יצאנו ממצרים. שנים רבות מאד היינו עבדים במצרים, עבדנו עבודת פרך, וסבלנו סבל רב מאד. בלילה הזה הקב"ה התגלה והוציא אותנו משם, מעבדות לחירות.
לא יצאנו ממצרים כתוצאה מנסיבות פוליטיות מסוימות. ד' התגלה בניסים גדולים ועצומים כדי להכניע את מצרים, ולהוציא אותנו משם. הקב"ה זעם על המצרים, על כך שהם נגעו לרעה בנו, בניו חביביו של ד', והעניש אותם בחרי אף. המצרים הוכו במכות גדולות ונאמנות, בגלל שהם הרעו לנו ויסרו אותנו.
בלילה הזה, בעצם, התחיל הקשר העמוק והחזק בין הקב"ה לביננו. מאז אנו יודעים כי על אהבתו והבטחתו של ד', אנו יכולים להעמיד את קיומנו בכל הדורות. למרות הניסיונות של עמים רבים, רשעים ושונאי ישראל, לכלותינו, ועד היום יש כאלה שרוצים לכלות ולהשמיד את העם היהודי, את כולו או את רבים מתוכו, והקב"ה מצלינו מידם. יהודים שניהלו את חייהם, בתקופות מסוימות בהיסטוריה, במצור ובמצוק, בכאב ובחוסר כל, חשו בבהירות שלמרות הסבל, הם אהובים ורצויים אצל הקב"ה. הם ידעו שהתורה שיש בידינו היא כולה מתנת אהבה של הבורא לנו, ודבקו בה בכל כוחם. הם לא ידעו להסביר מהן הסיבות של הקב"ה לאפשר לגויים לגרום להם סבל רב כל כך. אבל השאלה הגדולה הזו לא גרמה להם לחוש פחות את האהבה שלו ית' אלינו.
גם בחיים הפרטיים של כל יהודי, הידיעה על יציאת מצרים דיה כדי לצקת וודאות וביטחון באהבה הגדולה, ובברית שכרת ד' איתנו, ברית שלא תופר לעולם. תמיד אנחנו יודעים שכל מה שמרחש בחיינו, יוצא מתחת ידו של השי"ת מתוך כוונה להיטיב לכל אחד מאיתנו. הקב"ה יושב בשמים וחושב מחשבות, איך יוכל כל יהודי להגיע אל התיקון הסופי שלו, לנצח נצחים.
כל המצוות והמנהגים של הלילה הגדול והקדוש הזה, נועדו כדי לבטא את הדבר הגדול הזה, שממלא את חיינו כבר אלפי שנים, ושורשו הוא בלילה הזה. אנחנו מעוניינים לשבת הלילה ליד שולחן הסדר, כשעל השולחן נמצאים המצוות המיוחדות ללילה המיוחד הזה, ולהתבשם ולהפנים את ההארה הגדולה של יציאת מצרים, שמשהו מתוכה מגיע אלינו בכל שנה ושנה.
כשאנו עורכים את הסדר, אנו צריכים להעמיד מול מחשבתנו את התפקיד הגדול והמשמעותי שמוטל עלינו. בתוך כל המצוות, העשיות והאמירות, שנצטווינו הלילה הזה, יש מצווה אחת, שיש בה שורש לכל היהדות כולה. אנו צריכים להשתדל שבבוקרו של יו"ט ראשון של פסח, הילד יקום עם חוויה משמעותית, שתקבע בליבו ובנפשו. אנחנו בניו חביביו של הקב"ה. אין גבול לחשיבות שלנו בעולם, ואנו יכולים להישען על אהבתו והבטחתו של הקב"ה.
