ברכתו של משה את בני ישראל לפני מותו, מתייחסת לשבטי ישראל, כל שבט כברכתו. אלא שתחילת הברכה עסוקה בעם ישראל כולו, ומתארת את עיקר מעלתם וברכתם של ישראל. ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש, מימינו אש דת למו. אף חובב עמים, כל קדושיו בידך, והם תוכו לרגלך, יישא מדברותיך. תורה ציווה לנו משה, מורשה קהלת יעקב. ויהי בישורון מלך, בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל. המשמעות של הפתיחה הזו לברכות השבטים היא שכל המעלות הפרטיות של השבטים, תלויות בשייכות של כולם לכלל הגדול של עם ישראל. אין ערך למעלתו של שבט או אדם יחיד בישראל, אלא מכח ההתאספות יחד של הפרטים לכלל הגדול. כך למדנו ביחס למשה רבנו עצמו. כשחטאו ישראל בעגל, אמר לו הקב"ה, לך רד כי שיחת עמך, ואמרו על זה חז"ל, רד מגדולתך, לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. כל מעלותיו של משה אינם חשובות כשהוא לעצמו. רק כשהוא מעמיד אותן בשביל האומה כולה, יש להן ערך וחשיבות.
משמעות העניין שהשורשים של מעלת ישראל הכללית, הם גם השורשים של כל המעלות של יחידים, משפחות או שבטים בישראל. לכן ברכותיו של משה לשבטים, פותחות בשבחיו העיקריים של העם.
הברכה המרכזית בתפילת המועדים כולם, פותחת בשבח מיוחד, הממצה את שבחם של ישראל, שבו המועדים עסוקים. אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות, וקדשתנו במצוותיך, וקרבתנו מלכנו לעבודתך, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. הבחירה, האהבה של ה' אלינו, הרוממות שלנו מכח התורה, העבודה שאנו עובדים את ה', מלכנו, והשראת השכינה, שמו ית', עלינו.
ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש. משה פותח את ברכתו בתיאור הבחירה. מעשיו ומישמעאל ומשאר האומות, הגיע ה', עם רבבות מלאכיו, כדי לכרות את ברית. ישראל נבחרו מכל האומות, להיות קרובים לה'. על כך נאמר, או הניסה אלוקים לבא לקחת לו גוי מקרב גוי, ואנו אומרים, אתה בחרתנו מכל העמים. משה מוסיף להדגיש את אהבת ה' לישראל והקירבה שזכו לה, אף חובב עמים, וברש"י, חיבה יתירה חיבב את השבטים. כל קדושיו בידך, צדיקי ישראל קרובים אליו ונמצאים בידו. אהבת אותנו ורצית בנו.
נתינת התורה, אש דת למו, היא מעלה ייחודית נוספת שיש לישראל על האומות, נתינת התורה. הקב"ה נתן לישראל את התורה עם ההוראות והציוויים שבה. פירוש המילה דת הוא חוק. החוקים של התורה הם חוקי אש, משום שמקורם הוא ה' בעצמו, ככתוב בתורה, ושמרתם את חוקותי ואת משפטי, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, אני הוי"ה. כיון שה', השלימות בעצמה, הוא שציוה את המצוות הללו, על כן כרוכים בציוויים הללו החיים, הרוממות והגדולה. על התורה אנו אומרים בתפילת המועדים, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך.
הם תוכו לרגליך, וברש"י, והם מתמצעים ומתכנסים לתחת צלך, יישא מדברותיך, וברש"י, מקבלין (נושאים את) גזירותיך ודתותיך בשמחה. עם ישראל קבלו על עצמם את התורה, והיא עיקר עניינם בעולם, כשם שאנו אומרים בברכת אהבת עולם בערבית, על כן ה' אלוקינו נשיח בחוקיך, ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד, כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה. ובתפילת המועדים אנו אומרים על זה, וקרבתנו מלכנו בעבודתך.
מלכותו של ה' על ישראל, והשראת השכינה בהם, מבוארת בדברי משה, בפסוק שאנו מזכירים בברכת מלכויות בר"ה, ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם, יחד שבטי ישראל. ובדברי רבנו בחיי שם, עוד היה בישראל מלך והוא הקב"ה, והעניין, ששרתה שכינה בישראל. והיא מיסודות קדושת ישראל, ועליה אנו אומרים, ושמך הגדול והקדוש עלינו קראת. אנו מזכירים את המלכות גם בעניין העבודה, וקרבתנו מלכנו לעבודתך.
בדברי משה נוסף עוד עניין, המתייחס למעלת התורה ולצורת אחיזתה בישראל, תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב. ללמדנו שהתורה, וממנה כל מעלות ישראל, ניתנו בירושה לעם כולו, ורק מכח הירושה הזו יכול היחיד לזכות בה.
מקורות:
דברים ל"ג ב'-ה', שמות ל"ב ז', ברכות ל"ב ע"א, תפילת המועדים, דברים ד' ל"ד, ויקרא י"ח ה', תפילת מעריב.
