כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. הפסוק הזה מלמד אותנו את הסיבה שהקב"ה בחר באברהם, וחיבב אותו, שהרי ידעתיו הוא לשון חיבה, כדברי רש"י. וכיוון שאהבתו של ה' את אברהם היא היסוד לכל הקשרים והבריתות שבין הקב"ה לבין עם ישראל, ובכללות, לכל התורה כולה, נמצא שבפסוק זה נמצא השורש לכל היהדות ולכל התורה כולה. כאן מבוארת התפיסה השלימה שהגיעה אליה אברהם, אחרי עמלו במשך שנות חיים, ושאותה הוא מצווה לבניו ולביתו אחריו. בלי ספק חובה עלינו להתבונן כראוי במה שמלמד אותנו אבינו הראשון. אברהם מלמד כאן ארבעה חידושים גדולים, חידושים שהם יסודות דרכי התורה כולה.
החידוש הראשון הוא, כמובן, עצם מציאות ה', כנודע, כמו שמתאר הרמב"ם בארוכה, איך יגע אברהם משחר ילדותו, והיה משוטט בדעתו והוא קטן, ולחשוב ביום ובלילה, עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מדעתו הנכונה. והכוונה הראשונה היא שאברהם הגיע לידיעה שה' הוא הבורא והמנהיג, וכמו שהוא עצמו מזכיר בדבריו, אלוקי השמים ואלוקי הארץ. וחשוב לשים לב, שאברהם משתמש כאן בשם הוי"ה, הוא שמכונה שם המפורש, והוא מגלה על שלמות מציאותו ית', וגם זה נכלל בידיעתו של אברהם ובמצוותו לבניו.
החידוש השני הוא, שלבורא העולם יש דרך הנהגה. והכוונה בזה, שהאדם יכול למצוא את הקו העובר בהנהגת ה', ולתפוס את הדברים כמהלך מובן ונתפס. שהרי אם ה' פועל לפי כללים המובנים רק לו, אין האדם יכול למצוא שום דרך בהנהגת ה'. כדברים האלה כותב הרמח"ל בפתיחת הספר דעת תבונות, שם מבקשת הנשמה לדעת את דרכי ה', כי מעשי ה' ית', נראה בהם רוחב כל כך גדול שאין שום לב מכיל אותם, והייתי רוצה שתלמדני דרך ישרה להבין יושר העניינים האלה, מבלתי נטות ימין ושמאל. השכל משיב לנשמה, אבל יש בכאן דברים קשים ועמוקים מאד, שנתקשו על גדולי החכמים והנביאים, שאי אפשר להשיגם. הנשמה מגדירה את בקשתה, הפרטים שלא אוכל להבין, הנה אניח. אך שהכללים לפחות יהיו בידי ישרים. יושר המשפט הזה, ועומק העצה השלמה הזאת שזכרת, הוא מה שאני חפצה לשמוע ממך באר היטב, דבר על בוריו. האדם יכול לתפוס ולהבין במחשבתו את יושר הדרך האלוקית.
החידוש השלישי הנכלל בדברי אברהם, הוא מהותה של הדרך האלוקית, צדקה ומשפט. הרעיון הזה, שדרך ה' היא חסד, צדקה, משפט ושלום, וכל דרכי היושר האנושי, מבואר בכתבי הקודש פעמים רבות מאד. על כגון דא אמר ירמיהו, כי בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד, משפט וצדקה בארץ. בשירת האזינו למדנו, הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא. מכאן מגיעים דברי חז"ל, שהאמת היא חותמו של הקב"ה, והשלום הוא שמו של הקב"ה. אברהם הגיע לבהירות שלימה בידיעת המחויבות של ה' למשפט וצדק, עד כדי שהוא טוען לפני הקב"ה, חלילה לך, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, כביכול, האדם יכול לתבוע מהקב"ה שלא לחרוג מדרכי היושר והצדק של ההנהגה האלוקית.
החידוש הרביעי הוא, שכל זה מטיל חובה על האדם ללכת בדרכים הללו של צדקה ומשפט. העובדה שזו דרכו של הקב"ה, ובה הוא מנהיג את העולם, מחייבת את האדם לפעול בעולם בדרך הזו. לאמר, דרך ה' היא הסוד הפנימי של מה שמתרחש בעולם, ועל פי הדרך הזו צריך האדם לפעול בעולמו של ה'. היסוד הזה הוא מה שנכלל במצוות והלכת בדרכיו, וכמו שאמרו חז"ל, מה הוא רחום אך אתה היה רחום, ועל זה מוסיף הנביא ירמיהו, כי באלה חפצתי נאם ה'. ובמקום אחר אמר ירמיהו, דן דין עני ואביון אז טוב, הלוא היא הדעת אותי נאם ה'.
נראים הדברים שידיעות אלו, הן השורש לכל התורה כולה, שהגיע אברהם אל ידיעתה מעצמו ומתוך התבוננות ומחשבה כמו שאמרו רז"ל, אב לא למדו, ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקדוש ברוך הוא שתי כליותיו כמין שני רבנים, והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הה"ד, אברך את ה', אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי. כל התורה כולה היא האופן שבו אדם צריך לפעול כתשובה והצטרפות להנהגה האלוקית בעולם, שכולה יושר ואמת, צדקה ומשפט. כמובן, אנו מתקשים לראות באיזה אופן מצורפים כל חלקי התורה ליושר האלוקי, ולפעמים אנחנו מקיימים מצוות בבחינת ציווי אלוקי בלבד, אבל אנו אמורים להשתדל להבין ולתפוס יותר ויותר את התורה, כמשפטים ישרים ותורות אמת, כדברי עזרא הסופר.
מקורות:
בראשית י"ח י"ט, רמב"ם פ"א מהל' עבו"ז הל"א, בראשית כ"ד ג', דעת תבונות סי' ז'-י"א, ירמיהו ט' כ"ג, דברים ל"ב ד', שבת נ"ה ע"ב, שבת י' ע"ב, דברים כ"ח ט', ספרי פ' עקב, ירמיהו כ"ב ט"ז, מדרש רבה חיי שרה, תהילים ט"ז ז', נחמיה ט' ג'.
The first idea is of course the very existence of Hashem's presence, which the Rambam famously elaborated upon, recording sought from his very youth to discover Hashem, striving, seeking as a young child, wondering, pondering night and day, until he reached the truth, and understood the path of righteousness in this world, of his own accord.
The second idea is that Hashem's ways are not inscrutable, but rather comprehensible to man. Were it to be any other way, there would be no common language, or basis for understanding. As Rabbi Moshe Chaim Luzatto teaches in Derech Hashem, the very fabric of the universe is founded on our ability to understand Hashem, to intuit His ways, to converse with Him. The innate truth of Hashem's ways is what inspires us to seek closeness to Him, to know in our heart of hearts that His ways are those of truth, embedding that reality into our shared partnership, and ever-growing relationship.
The third idea is that kindness and justice are the very staples, and mainstays of Hashem's vision for a better world. Hashem seeks kindness, righteousness, justice and peace. Knowing Hashem's ways, Yirmiyahu writes, is what gives us our greatest sense of satisfaction, and identity, helping us be most at peace with our true self. Truth, our sages teach us, is the imprint of Hashem's ways, and peace is Hashem's very name. That sense of purpose is what gives Avraham the stalwart resolve when he asks Hashem, "Shall the judge of the whole land not act righteously?!"
Avraham, Hashem taught us, had an inner sense of direction, an inner compass if you may, helping us internalize the understanding that the reality of Hashem's pursuit of righteousness and justice is something that is intellectually mandated, and that behooves us to walk in Avraham's ways. This brings us to the fourth and final idea: We are thus commanded to use our intellect to attain a greater understanding of what Hashem seeks from us; we must use it to induce, deduce, introspect and learn each and every day how we can better understand Hashem's vision for a better world, and a shared partnership. Our intellectual acumen is thus the impetus for seeking Hashem, understanding His ways, and attaining a closer relationship founded on Hashem's righteousness and just deeds.
