כנגד ארבעה בנים דברה תורה. בעל ההגדה, בתחילת ההגדה, מדבר על יסודות סיפור יציאת מצרים. בתוך הדברים הוא פותח ארבע פרשיות, העסוקות בסיפור יציאת מצרים, ודורש אותן על ארבעה סוגי בנים, שמתאים לספר לכל אחד בדרך אחרת. כנראה כוונתו להדריך את האב, להתאים את הסיפור למצבו של הבן. כמו שנאמר במשנה, לפי דעתו של בן, אביו מלמדו.
הקושי המתעורר בקריאה זו, הוא חוסר ההתאמה בין מה שנאמר כאן, לבין הכתוב בתורה כתשובה לבנים. לבן החכם משיב האב בפרטי הלכה, בעוד שהתורה מורה לאב לומר, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים. לבן הרשע מורה לנו ההגדה שלא להשיב, אלא לנזוף בו, בעוד שבתורה כתובה תשובה, ואמרתם זבח פסח הוא. קשה גם מדוע משתמש בעל ההגדה באותו הפסוק לבן הרשע ולזה שאינו יודע לשאול, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. התשובה לכל השאלות הללו, היא בהנחה הפשוטה, שהאב שעורך סדר מכיר בוודאי את פסוקי התורה, וההגדה נועדה רק להאיר את עיניו, בכיווני דרך בקיום המצווה המיוחדת ללילה הזה.
שאלת הבן החכם, מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם. שאלה זו אינה כתובה בתורה בקשר לחג המצות, או למצווה אחרת הקשורה ליציאת מצרים. הבן החכם שואל את אביו בסתם יום: אבא, מהי המשמעות של כל המצוות לסוגיהן? התורה מלמדת להשיב לו מתוך יציאת מצרים, עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים. זו אינה כל התשובה לשאלת הבן, והתשובה כתובה בהמשך הפסוקים, ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה. חסדו של ה' ואהבתו ביציאת מצרים מאפשרים לנו לסמוך עליו שכל התורה היא לטובתנו. כך גם בתהילים, תכלית סיפור יציאת מצרים היא, למען ידעו דור אחרון, יקומו ויספרו לבניהם. וישימו באלוקים כסלם, ולא ישכחו מעללי א-ל, ומצוותיו ינצורו.
בעל ההגדה בוודאי לא חלק על הפסוקים, ורק בא להוסיף שתי נקודות. האחת, אם זכית שאתה מסב לסדר עם בנך החכם, אל תצטמצם בספורך. תרחיב את הסיפור מכל מה שנאמר עליו בתורה ובמדרשים, ותגיע את לפרט האחרון של הלכות הפסח – אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. והשניה, העיקרון שהתבאר, שתכלית כל המצוות היא לטובתנו, איננו מתייחס רק לכללי המצוות, אלא לכל פרט ופרט. כאשר כתב הרמח"ל, בדברו על חלקי הזהירות, הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו. האחת שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשנית, על המעשים אשר הוא עושה, אם הם מכלל הטוב, או מכלל הרע. במילים הטוב האמיתי, התכוון הרמח"ל לטוב האמיתי שהוזכר בתחילת ספרו, שהוא הדבקות בו ית'. לאמר, גדר הזהירות הוא היחס אל כל פרט בתורה, כנובע ושייך לטוב האמיתי שרוצה ה' לתת לנו בתורתו.
הבן השואל את אביו, מה העבודה הזאת לכם, הוא הרשע. לפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר. המילה לכם הכלולה בדבריו, המוציאה אותו מכלל העובדים את ה' ועושים פסח לפניו, מדגישה את הזרות והניכור שלו מעשיית הפסח, והריהו ככופר בעיקר, המסרב לקבל על עצמו עול מצוות. התורה קוראת לאב להסביר לבנו את משמעות הפסח. ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל, בנגפו את מצרים, ואת בתינו הציל. לאמר, העבודה הזאת, שאנו עובדים לא-ל הכבוד, איננה מס עלינו, אלא לטובתנו נצטווינו בה.
גם בעל ההגדה נשען על דברים אלו, ויודע שהאב נוהג על פיהם. הוא בא רק להוסיף נקודה חשובה מאד שהבן הרשע מוכרח להבינה. דע לך, שעם כל הרצון הטוב של השי"ת לדאוג לך, וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו ידח, בכל זאת, אם לא תואיל לעורר את עצמך ולהצטרף למהלך, הדבר לא יקרה מאליו. אילו היה שם לא היה נגאל. גם במצרים, אם היה יהודי שבחר שלא להקריב קרבן פסח, ולא לשים את הדם על הבתים, היה המשחית נכנס אל ביתו, הורג את הבכורים, והבית כולו לא היה נגאל. את הדברים האלה תכלול בדבריך אל הבן, כשאתה מספר לו ביציאת מצרים.
ושורש לזה, נמצא בדברים שהתורה עצמה כותבת לומר לבן שאינו שואל. והגדת לבנך ביום הוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים. בעבור זה, פסח, מצה ומרור. חלקם של המצוות הנעשות על ידי היהודי הוא גדול והכרחי בגאולה עצמה. וזה מה שבעל ההגדה מצרף, לתשובת הבן הרשע והחכם.
מקורות:
הגדה של פסח, פסחים קט"ז ע"א, דברים ו' כ'-כ"ה, שמות י"ג ח', תהילים ע"ח ו'-ז', מסילת ישרים פ"ג, שמות י"ב כ"ו-כ"ז, שמואל ב' י"ד י"ד.
