ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר ראם, מחנה אלוקים זה, ויקרא שם המקום ההוא מחנים. וחפצים אנו להתבונן ולהבין עניין אלו המלאכים ואלו המחנות. ורש"י כתב לפרש כך, ויפגעו בו מלאכי אלוקים – מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ. מחנים – שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו. פירוש רש"י מצרף פסוקים אלו למה שנאמר בתחילת פ' ויצא, שראה יעקב בחלומו, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו. וביאר שם רש"י, עולים ויורדים – עולים תחילה ואח"כ יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו.
משמעות הדברים שלפירוש רש"י כתבה התורה לפני יציאתו של יעקב לחרן ובחזרתו לארץ, שהתחלפו המלאכים השומרים עליו, ממלאכי א"י למלאכי חו"ל, וממלאכי חו"ל למלאכי א"י. אלא שהמלאכים שהוזכרו אצל הסולם, הם שלימדו את יעקב שאותו המקום הוא מקום השראת השכינה, כמו שאמר יעקב כשהקיץ משנתו, אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים. ולפי הבנה זו אין עליית המלאכים בסולם וירידתם אירוע חד פעמי, השייך ליציאת יעקב מא"י, אלא סדר הדברים הקבוע של הנהגת העולם. שער השמים פתוח תמיד כדי לאפשר את החיבור בין עולמנו לעולם העליון. ואם כנים הדברים, לכאורה אין לזה עניין עם המלאכים המוזכרים כאן, בסוף ויצא.
והרמב"ן כתב בביאור הפסוקים כך: אבל היתה המראה הזאת ליעקב כאשר בא בגבול אויביו, להודיעו כי רבים אשר איתו מאשר איתם, ונקרא שם המקום מחנים כי כן הדרך בשמות, או מחנים, מחנהו ומחנה העליונים, לומר כי מחנהו בארץ כמחנה המלאכים, כולם מחנות אלוקים, מברכים לו ומודים בייחודו יתברך שמו לעולמים. ותוכן דבריו, ראשית ביאר כי המלאכים הוזכרו כאן טרם הגיע יעקב לגבול אויביו, הם עשיו ואנשיו, כדי להגן עליו באלף המגן, כמו שאכן אירע. אמנם לפי זה אין באמת קשר בין מלאכים אלה למלאכים העולים ויורדים בסולם, וגם זה צריך עיון מעט. וקשה שלא לראות שהפרשה פותחת ומסיימת במלאכים, וכל פרשת ויצא היא פרשה אחת בלי הפסק.
והרמב"ן הוסיף לבאר את השם שקרא יעקב למקום מחנים, בשתי דרכים. האחת, כי כן הדרך בשמות. הכוונה, שאע"פ שהיה רק מחנה אלוקים אחד, המקום נקרא בלשון רבים, ואין לדקדק בזה.
והדרך השנייה, שמעמידה את מחנה יעקב כנגד מחנה המלאכים, שניהם מחנות קדושים ושניהם מודים בייחוד ה' ובחובת עבודתו. ובפירוש הספורנו הוסיף במהלך הזה, וכתב שאמירת יעקב, מחנה אלוקים זה, אינה מתייחסת למחנה המלאכים, כי אם למחנה יעקב, המחנה שלי שפגעו בו מלאכי אלוקים, אין ספק שהוא (גם) מחנה אלוקים. ודברי הספורנו, אע"פ שאינם מוכרחים מפשט הכתוב, ויותר פשוט לפרש שיעקב אומר על מחנה המלאכים שהוא מחנה אלוקים, מכל מקום, יש שורש חזק לדבריו, שהרי בהמשך בסמוך מדברת התורה בהדגשה גדולה על מחנה יעקב, ועל הפיכתו לשני מחנות. ויש כאן משמעות שהתורה מתכוונת לרמוז שמחנה יעקב מקביל למחנה אלוקים.
ולפי זה נראה שהמלאכים כאן הם המשך של המלאכים שבסולם. הסולם הוא חיבור שני העולמות זה לזה, והפיכת העולם התחתון גם הוא ככלי וכמקום לגילוי שכינה. התגלות הסולם בעת הזאת ליעקב, היא מפני שהסתיימה מלאכת הבירור, ומשפחת אברהם נקייה אצל יעקב ובניו, כמו שאמרו, יעקב מיטתו שלימה. ומשם והלאה אנחנו נציגי ה' בעולם, ועלינו מתגלית השכינה. לכן מגיעים מלאכים ללוות את יעקב ולשומרו מאויביו, כי גם הוא מחנה אלוקים ומכון להשראת השכינה.
ודע שמעלה זו נמצאת אצל יעקב בשלימות כמו שלא היתה בשום מקום אחר. אבל ביסוד הדברים עם ישראל כולו נמצא ושייך למעלה זו, כאשר לימד אותנו הרמב"ן בהקדמת ספר שמות. והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו, וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם אז שבו אל מעלת אבותם שהיה סוד אלוה עלי אהליהם ואז נחשבו גאולים. והיינו ששלימות ישראל אינה אלא בהשראת השכינה עליהם, והפיכתם מחניהם למחנה אלוקים. ושעמד משה בתפילה לפני קונו, שתשוב השכינה לישראל אחרי חטא העגל, אמר לפניו, אם אין פניך הולכים, אל תעלנו מזה. לאמר, כל מתנות שנתן הקב"ה לישראל אין להם ערך בפני עצמן, וכולן נועדו כדי להביא להשראת השכינה עליהם.
ונראה שגם בגלות, אע"פ שעיקרה של גלות הוא העדר גילוי השכינה מישראל, אין הכוונה שנעדרה השכינה באמת מאיתנו, ונשארנו בני אדם שכל פעולתם למטה מעשרה טפחים בלבד. האמת היא שישראל מחוברים בשורשם לשכינה, וכמה בחינות של שכינה נאמרו בישראל בגלות.
מקורות:
בראשית ל"ב ב'-ג' וברש"י ברמב"ן ובספורנו, שם כ"ח י"ב וברש"י, שם כ"ח ט"ז-י"ז, בראשית ל"ב ט' וי"א, שיר השירים רבה ד' ז', הקדמת הרמב"ן לשמות, איוב כ"ט ד', שמות ל"ג ט"ו.
