בסוף פרשת בא, אחרי התיאור של יציאת מצרים כולה, מופיעה בתורה מצוות אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ. מצות יאכל את שבעת הימים, ולא יראה לך חמץ, ולא יראה לך שאור בכל גבולך. לזה התורה מוסיפה את מצות סיפור יציאת מצרים. והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. רש"י מפרש את הפסוק פירוש שמתקבל לגמרי כפירוש מילולי. בעבור זה, בעבור שאקיים מצוותיו, כגון פסח, מצה ומרור הללו. לפי הבנה זו, תכלית יציאת מצרים היא כדי שנקיים את מצוות ד' בתורתו, ומצוות ליל הסדר הוזכרו כאן כדוגמה, כמו שרש"י מלמד במילה כגון. העיקרון שאנו צריכים ללמד את הבן, שיצאנו ממצרים ונגאלנו משם, כדי שנקיים מצוות.
הקושי בפירוש הזה הוא, שהרי תוכנן של המצוות הללו, הנעשות בליל פסח, הוא להזכיר את יציאת מצרים, כמו שנתבאר במשנה במסכת פסחים, שהובאה בהגדה של פסח. כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח, לא יצא ידי חובתו. המצוות הללו, הנקראות עדות, מעידות על משהו. פסח, מצה ומרור באו להזכיר ולהעיד על יציאת מצרים, כמו שנתבאר בהמשך המשנה, פסח על שום שפסח המקום על בתי אבותינו במצרים, מצה על שום שנגאלו אבותינו ממצרים, מרור על שום שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים. לאמר, אנו אוכלים מצה ומרור כדי שנזכור את סיפור יציאת מצרים. אם נצרף את מה שנתבאר במשנה, עם פירושו של רש"י, יש כאן עניין מעגלי. פסח, מצה ומרור נאכלים כדי שנזכור את יציאת מצרים, ותכליתו של הזיכרון הזה היא כדי שנאכל מצה ומרור.
אולי זוהי הסיבה שהרמב"ן מתאמץ לפרש את הפסוק באופן אחר, שמתאים לכאורה פחות לסדר המלים שבפסוק. הוא מפרש, בעבור זה שעשה לי ד' בצאתי ממצרים, אני עובד את העבודה הזאת. בגלל שיצאנו ממצרים ונגאלנו מעבדות לחרות, אני עובד לפני ד' את עבודת המצוות של הלילה הזה. פירוש הרמב"ן הופך את הסיבה והמסובב בפסוק. פירושו של רש"י חלק יותר בביאור המילים, אבל בסברא יש בו קושי גדול, כמו שביארנו.
אולי יש לבאר את הדברים בדרך שונה במקצת, ולהרוויח את הבנת הדברים בסברא, וגם שיהיו הדברים מתאימים למילות הפסוק. המצוות של ליל הסדר, פסח, מצה ומרור, מצטרפות שלושתן לעניין אחד, שהוא הביטחון וההישענות על ד'. ד' הוציא אותנו ממצרים כדי שנאכל הלילה הזה פסח מצה ומרור, ונבטא בזה את הביטחון שלנו בו יתברך, ואת זאת שאנו נסמכים על הקב"ה בכל עניינינו. כמו שראינו במצרים, שהיינו עבדים לפרעה, ומעונים תחת ידו, והוא יתברך הוציא אותנו באהבתו ובחמלתו לחרות עולם, כך בכל המצבים שבהם ישראל נמצאים, כיחידים וכעם, אנו מבינים שהברית שלנו איתו היא בשבילנו משענת ומקור כח ותקוה. זוהי התכלית של סיפור יציאת מצרים, כדברי הכתוב בתהילים, המדבר על סיפור יציאת מצרים, העובר בישראל מדור לדור, וכולם מספרים תהילות ד' ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה. ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, אשר ציוה את אבותינו להודיעם לבניהם. למען ידעו דור אחרון בנים יוולדו, וקומו ויספרו לבניהם. וישימו באלוקים כסלם. המטרה של סיפור יציאת מצרים, והמכוון בו, הוא הביטחון בד' וההישענות עליו, כדברי בעל ההגדה, והיא שעמדה לאבותינו ולנו. והיא היא ההבטחה של ד' לאברהם ולזרעו, היא שעומדת לנו בכל הדורות.
שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם. משמעות הדברים שהקיום היהודי, שאותו יציאת מצרים מכוננת בישראל, הוא קיום המודע למורכבות החיים האלה, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, ואנו נשענים על הברית ועל ההבטחה, על האהבה ועל הנאמנות. עליהם אנו בונים את תקוותנו ואת עתידנו.
העניין הזה הוא תכלית יציאת מצרים כולה, כמו שכתוב בתורה בלשון הרביעית של גאולה, ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ד' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. יציאת מצרים קבעה לדורות את האמון שלנו בהנהגת ד', ואת הביטחון בו. הידיעה על דאגתו של הקב"ה לישראל במצרים, ועל הפעולה האלוקית להוציא את ישראל מתחת סבלות מצרים, היא שיוצרת את הקשר הנצחי בינינו לבין אלוקינו, והופכת אותנו לעם ד'. זהו התוכן העיקרי של סעודת הלילה הזה. זוהי סעודת אמונה וביטחון בד', הנשענת על הגאולה שהיתה במצרים. בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים. כל ניסי יציאת מצרים התרחשו כדי שנדע לדורות שד' הוא אלוקינו, ובו אנחנו יכולים לבטוח. זהו התוכן של המצוות שמקיימים בלילה הזה, ובשבילו יצאנו ממצרים
ה' שבט תשפ"ב
