הצורה שהתורה מנסחת את הציווי על השבת, בציון היתר המלאכה בששת ימי השבוע, מביא את חז"ל לדרוש דרשה. כשם שהתורה נתנה בברית, כך המלאכה נתנה בברית, שנאמר, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. במבט ראשון יש כאן התעלמות מפשוטה של תורה, שמלאכת ימי השבוע הוזכרה כאן כהיתר. אמנם וודאי אין כן הדברים.
כמו שציינו, הזכרת ימי המעשה בציווי על השבת, שחוזרת על עצמה כמה וכמה מקומות בתורה, צריכה ביאור, ולכאורה היא מלמדת שהשבת באה לעצב את סדר החיים הכללי, ולהטמיע גם בימי החול את ידיעת הקדושה והשבת. גם בציווי על השמיטה, מופיעים הדברים כך. כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ, שבת לה'. ידידי הרב משה נוימן העיר, שבפסוקים אלה מופיע תחילה הכלל, כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'. וכיצד נעשית אותה השבת? שש שנות העבודה מצטרפים עם השנה השביעית ליצירת השבת. הא למדת שהשבת והחול מצטרפים יחדיו לחיים הצבועים בצבעה של השבת.
בשלב הראשון יש להבין את הדברים בפשטות. השבת מביאה לתודעת האדם את הריבונות של ה' על עולמנו, וממילא גם העשיה בחול נעשית מתוך הידיעה הזו ומתוך הורמנא דמלכא, ברשות הבורא.
אמנם, מדברי חז"ל שלומדים מהפסוק הזה על הברית שבמלאכה, יש ללמוד עומק נוסף בהבנת הפסוקים. ובהקדם, שיש לפרש את עצם כריתת הברית על השבת. השבת היא המצווה הפרטית היחידה שנכרתה עליה ברית, ככתוב בתורה, לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ונראה, ששמירת השבת היא עדות שלנו על יופיו וטובו, חשיבותו וערכו של העולם הנברא.
תחילתה של השבת היא ביום השביתה שסידר הקב"ה לעצמו בתום ששת ימי הבריאה, כדי לבטא את שביעות רצונו ונחת רוחו מהעולם, וכדברי הכתוב, וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאד. ואנחנו ישראל מחויבים בברית מיוחדת להצטרף אליו בשמחתו, ולהעיד על העולם ועל חשיבותו בכל שבוע. יש תקופות ומצבים שבהם האדם מתקשה לראות את הצד החיובי והטוב בעולם, ומתקשה להחזיק בתקווה שמהמציאות העכורה שאנו מכירים יצא עתיד טוב יותר ועולם מתוקן. גם בעתות כאלה, שובתים ישראל מדי שבוע, וקוראים את יום השבת כיום קדושה ועונג, ככתוב בתורה, מקרא קדש, וכדברי ישעיהו, וקראת לשבת עונג. בזה הם מעידים שהם שלימים באמונתם בה' ובעולמו הנברא ובהנהגתו את העולם אל התכלית.
השבת כוללת קריאה גדולה להתייחס ברצינות ובחיוביות לעולם. ואל יהי דבר זה קל בעינינו. ראשית, יש בקריאה זו משום כבוד אמיתי לאלוקים, שברא את העולם הזה והוא חפץ בו. ועוד, שהרי אחת מהתפיסות שהיצר הרע מנסה לקדם, היא ביטול החשיבות והערך של העולם הזה. אם המציאות כאן היא חסרת חשיבות, אין טעם להשקיע מחשבה ומאמץ כדי לנהוג בה נכון, ולקדם אותה לכיוון ראוי. כמאמרו של עשיו, הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. הקב"ה כרת ברית עם ישראל, שיתנו את אמונם בהנהגתו לאורך כל ההיסטוריה, וגם שיתנו את ידם לעשות טוב ויושר בעולם.
ונראה, שזוהי המשמעות של דברי חז"ל, כל דיין שדן דין אמת לאמיתו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. שהרי העולם הזה הוא מעשה בראשית, ואותו עשה בורא העולם כדי שיצא בו לפועל הטוב האלוקי. הדן דין אמת עסוק בהתאמת המציאות לרצון האלוקי של מעשה בראשית, והוא שותף לו. וכך, כל עשיה בעוה"ז, המגעת מתוך התפיסה של שבת, מתוך הידיעה והעדות על מעשי ה' ורצונו הטוב בעולם, היא בבחינת קיום ברית השבת עם ה', והיא בבחינת שותפות להקב"ה במעשי שמים וארץ.
וראה איך שנו חכמים במשנתם, בעשרה מאמרות נברא העולם, ומה תלמוד לומר, והלוא במאמר אחד יכול להבראות? אלא, להיפרע מן הרשעים, שהן מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים, שהן מקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות. תחת לשונם של חכמי המשנה לימדונו את אחד מגדרי הצדיק וגדרי הרשע. הצדיק עסוק בקיומו של עולם שה' חפץ בו ובראו, והרשע מאבד את העולם. וכל זה הוא מעומק עדות השבת, שהופכת את מעשי ימי החול כחלק מן הברית של השבת, המעידה על טוב העולם וערכו, ועל חפץ ה' ושמחתו בעולם.
מקורות:
אבות דרבי נתן נו"א פי"א, שמות כ' ח', ויקרא כ"ה ב'-ד', שמות ל"א ט"ז, בראשית א' ל"א, ויקרא כ"ג ג', ישעיהו נ"ח י"ג, בראשית כ"ה ל"ב, שבת י' ע"א, אבות פ"ה מ"א.
