רני עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי לא חלה, כי רבים בני שוממה מבני בעולה, אמר ה'. המושכל הראשון מבקש להבין את התואר עקרה, כמתייחס לעיר ירושלים, שבגולה נשארה ריקה מיושביה, כאישה עקרה שלא ילדה, וכמו שאנו אומרים בתפילה, השוממה מאין יושב. אמנם המשך הפסוק מלמד שגם בעת שממותה היו לה בנים, וא"כ המדובר הוא על כנסת ישראל, שבוודאי יש לה בנים בשוממותה, והיא נקראת שוממה במובן שאין בעלה עימה, כמו שנראה מהניגוד, מבני בעולה. אלא שא"כ צריכים אנו להבין מדוע היא נקראת עקרה, הרי היו לה ילדים בעבר, ומתאים יותר הכינוי, שכולה וגלמודה, כאם שמתו ילדיה. ובפרט כשאומרים שיש לה בנים גם בשוממותה, גם אם נולדו וגדלו בעליבות ובעוני, צריך הכינוי עקרה ביאור. ונראה, שכוונת הביטוי הזה לתאר את כנסת ישראל בגלות כמנועה וחסומה מהאפשרות לכונן את עצמה כאומה עם סדרי הנהגה ראויים ונכונים.
על העקרות הזו, כתבו בפסיקתא דרב כהנא כך: עקרה, עקורה, אומה שעקרוה אומות העולם, הד"ה דכת' זכור ה' לבני אדום את יום ירושלם, האומרים ערו ערו עד היסוד בה. ר' אבא בר כהנא אמר, פגרו פגרו, כמה דאת אומר, חומת בבל הרחבה ערער תתערער. כנסת ישראל איננה עקרה טבעית. חולשתה וחסרונה הם תוצאה של ההרס שהרסו הגויים בשנאתם הנוראה והבלתי טבעית. לכן מזכיר המדרש את בני אדום, העומדים ליד הבבלים בחורבן הראשון, ומעודדים אותם, ערו ערו, פגרו פגרו, הירסו הירסו. וכדרך שחומת בבל הרחבה לא נהרסה מעצמה, אלא החריבו ופירקו אותה, כך כנסת ישראל איננה עקרה מצד עצמה, אלא עקורה, באופן חיצוני ע"י אויביה.
כי רבים בני שוממה, דרשו, ומדברך נאוה, אפילו נווה עשוי מדבר, חייבין על מחיצתו והוא חרב כשם שחייבין על מחיצתו והוא בנוי. הדין שחייבים לשמור על המחיצה, על הגבול שיש לטמאים במקדש, מוכיח שבאמת הפנימית, אין כנ"י עקרה, והשכינה שורה בה. בלי השכינה, לא היתה קדושה במקום.
דרך נוספת של דרשה מופיעה בפסיקתא על המילה עקרה, לשון עיקר. המשמעות של דרשה זו היא, שעקרותה של כנסת ישראל נובעת מגודל ועוצמת הפרי שאמור להיוולד ממנה, שהוא הגאולה השלימה והמופלאה, שביחס אליו נראית כנסת ישראל אטומה ורחוקה מן האפשרות ללדתו.
עוד שם במדרש, ר' לעזר בן עזריה ור' לעזר המודעי הוון יתיבין עסיקין בהדין קרייה (בפסוק הזה), בעת ההוא יקראו לירושלם כסא ה'. אמר ליה ר' לעזר בן עזריה לר' אלעזר המודעי, ומחזקת היא ירושלים? האם ירושלים וכנ"י מסוגלות להכיל את מעלתם העתידית? הרי השמים כסאי, והארץ הדום רגלי, ואיך ירושלים לבדה תהיה כסא ה'? אמר ליה, עתיד הקדוש ברוך הוא לומר לה האריכי, הרחיבי, קבילי אוכלסייך, הרחיבי מקום אהלך. דברי הנבואה הם התשובה לעקרותה של ציון. הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו, אל תחשוכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי. כי ימין ושמאל תפרוצי. עתידה ציון לצאת מגבולותיה ולקבל את מעלתה הצפויה.
עתידה ירושלם להיות מגעת לשערי דמשק, ומה טעמא, משא דבר ה' בארץ חדרך ודמשק מנוחתו. ומה את מקיים, ודמשק מנוחתו, אלא מה התאנה הזאת צרה מלמטה ורחבה מלמעלה, כך עתידה ירושלם להיות מתרחבת ועולה, והגלויות באות ונינחות תחתיה, לקיים מה שנ' ודמשק מנוחתו, ואין מנוחה אלא ירושלים, כמה דאת אומר, זאת מנוחתי עדי עד, פה אשב כי איוותיה. היותה של ירושלים נקודת המרכז של האיווי האלוקי, היא הסוד של העקרות והתרופה של ישראל.
ומה את מקיים ונבנתה עיר על תילה? שאינה עתידה לזוז ממקומה, אלא מתרחבת ועולה מכל צדדיה והגליות באות ונינוחות תחתיה, לקיים מה שנ' כי ימין ושמאל תפרוצי. הרי לאורך, לרוחב מנין? ממגדל חננאל עד יקבי המלך. הרי לאורך ולרוחב, לגובה מנין, ורחבה ונסבה למעלה למעלה, עתידה ירושלם להיות רמה ועולה עד שתהא מגעת לכסא הכבוד. הדימוי של עץ התאנה, שעולה לגובה, ורק שם הוא מתפשט, נותן לנו את הציור של צמיחת ירושלים. מן הפסוק ונבנתה עיר על תילה, יש לשמוע שירושלים לא תאבד את צורתה. היא תבנה במקומה. המסר הזה מלמד, שגם כיום, אין כנ"י עקרה ומנועה מעתידה, ולעתיד היא תהפוך צורה, ותהיה לדבר אחר. כמו שאנו מכירים את עצמנו כיום, כך נהיה גם אז, ומהמציאות הזו, שנראית עקרה ועקורה, תצמח ירושלים לאורך, לרוחב ולגובה, עד כיסא הכבוד. אנו מכילים בתוכנו את הכח למלאות את המציאות כולה.
מקורות:
ישעיהו נ"ד א'-ג', תפילת נחם לת"ב, ישעיהו מ"ט כ"א, תהילים קל"ז ז', ירמיהו נ"א נ"ח, שיר השירים ד' ג', ירמיהו ג' י"ז, זכריה ט' א', תהילים קל"ב י"ד, ירמיהו ל' י"ח, זכריה י"ד י', יחזקאל מ"א ז'.
