שובה ישראל עד ה' אלוקיך, כי כשלת בעוונך. המילים 'עד ה' אלוקיך', צריכים פירוש וביאור, שהרי ברור שתשובה היא לה', ומאי משמע עד ה' אלוקיך? בפסיקתא ביארו את הפסוק בדרכים שונות.
אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה, (משל) למדינה שהיתה משובשת בגייסות והיה בה זקן אחד והיה מזהיר לכל בני המדינה, כל מי שהיה שומע לו היה ניצול, וכל מי שלא היה שומע לו היו הגייסות באות והורגין אותו. כך אם יתקע שופר בעיר, בר"ה, ועם לא יחרדו, אילו ישראל, אם תהיה רעה בעיר וה' לא עשה, אין הקב"ה חפץ במיתתו של רשע. לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם, שובה ישראל עד ה' אלוקיך. משמעות המילה עד, להקדים לשוב לפני שיגיע הדין. הנביא מזהיר את ישראל, מפני שאין ה' חפץ בעונש, והוא שמח אם שבים, וזוכים בדין. המדרש משייך את הדברים לזמן קריאתם, והתקיעה בר"ה היא אזהרה מהדין. יוה"כ הוא היום האחרון לתשובה, לפני החותם. את דחיפות התשובה מביאים במדרש באופן נוסף, שובה ישראל, עד (ה') שהוא עומד במידת רחמים, ואם לאו אלוקיך, עד דלא יתעביד סניגוריה קטיגוריה. עד ה' אלוקיך, עד שמידת הרחמים תפנה את מקומה למידת הדין, והדברים קרובים למדרש הקודם.
אופן נוסף מביאה הפסיקתא, ההדיוט אם משתמש הוא בכלי שבור, גניי הוא לו, אבל הקב"ה אינו כן, כל שימושו כלים שבורים, קרוב ה' לנשברי לב, הרופא לשבורי לב, לב נשבר ונדכא אלוקים לא תבזה. לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם, שובה ישראל. משמעות המדרש הזה היא, שרק לפני ה' אלוקיך מועילה תשובה, משום שדווקא הוא, לפי גדלותו ומידת רחמיו, הוא שמח בכלים שבורים, ולכן התשובה היא דרך פתרון כשעומדים לפניו, מה שאין כן במלך הדיוט.
דרך נוספת יש במדרש, גם היא מעמידה את התשובה על הרחמים האלוקיים, הן א-ל ישגיב בכוחו, מי כמוהו מורה. א"ר ברכיה, לשון יווני הוא, כמה דאת אומר, הינא הוא אלוקינו. המילה הן בלשון יוונית היא המספר אחד, וממילא הפסוק מתכוון לומר הן א-ל, אחד הוא אלוקינו ואין כמותו. ישגיב בכוחו, שהוא מעצים כוחן של צדיקים שעשו רצונו. ייחודו של ה' שהוא מעניק מכוחו לצדיקים העושים רצונו. אבל גם לחוטאים נאמר, מי כמוהו מורה, לחטאים שיעשו תשובה. ה' בטובו מלמד את הרשעים שיחדלו לחטוא ויחזרו בתשובה, לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם, שובה ישראל. למדרש זה, התשובה מתייחסת לה', משום שהוא חפץ בתשובה ומלמד את החוטא לשוב.
טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך. שאלו לחכמה החוטא מהו עונשו, אמרה להם, וחטאים תרדף רעה. שאלו לנבואה החוטא מהו עונשו, אמרה להם הנפש החוטאת היא תמות. שאלו לתורה חוטא מה עונשו, אמרה להם יביא אשם ויתכפר לו. שאלו להקב"ה החוטא מהו עונשו, אמר להם יעשה תשובה ויתכפר לו, הה"ד טוב וישר ה', על כן יורה חטאים בדרך. למה הוא טוב? שהוא ישר, למה הוא ישר? שהוא טוב, על כן יורה חטאים בדרך, שהוא מורה לחטאים דרך שיעשו תשובה, לפיכך הושע מזהיר את ישראל ואומר להם שובה ישראל. התשובה אינה מתקבלת בדרכי העולם. רק ה' ברחמיו מקבל תשובה ומעודד אותה. הדרשה, למה הוא טוב שהוא ישר, למה הוא ישר שהוא טוב, עניינה להראות שקבלת התשובה שייכת לעצם התפיסה שלנו בה'. הטוב והיושר והצטרפותם יחד מחייבים את הרחמים ואת קבלת התשובה. לכן צריך האדם לשוב עד ה' דווקא.
במנהגו שבעולם אדם יורה חץ, כמה תהלך? בית כור אי בית כורים, גדול כוחה של תשובה שמגעת עד כסא הכבוד. מכיסא הכבוד מגיעה ההנהגה האלוקית, ועד לשם התשובה מגיעה. אפשר להבין זאת בב' דרכים. הא', רק בנגיעה בשורש הבריאה אפשר לתקן את פגם החטא, והב', הניקיון שהתשובה משיגה, הוא מלא. לא נשאר שום רושם. עד לשורש השורשים הגיע תשובת החוטא.
כי כשלת בעוונך. (משל) לצור גבוה שהיה עומד בפרשת דרכים והיו בני אדם נכשלים בו, אמר להם המלך, סתתו בו קימעה עד שתבוא השעה, ואני מעבירו מן העולם. כך אמר הקב"ה לישראל, בניי, יצר הרע מכשול גדול הוא לעולם, אלא סתתו בו קימעה קימעה, עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם. כאן מתגלה עומק בעניין התשובה. האדם אינו נקרא לעשות תשובה מושלמת. השלימות איננה מציאות אנושית, וגם התשובה שלנו חסרה בהכרח. עד ה' אלוקיך, האדם השב, מצטרף ותורם את חלקו למפעל הגדול שרק ה' ישלימנו.
מקורות:
הושע י"ד ב', פסיקתא דרב כהנא פיסקא כ"ד, עמוס ג' ו', תהילים ל"ד י"ט, שם קמ"ז ג', שם נ"א י"ט, איוב ל"ו כ"ב, תהילים כ"ה ח', משלי י"ג כ"א, יחזקאל י"ח ד'.
