הזכרנו את נוסח הרמב"ם בברכת קדושת היום, והנחילנו באהבה וברצון שבתות קדשך וינוחו בם כל ישראל אוהבי שמך. לא כבנוסח שלנו, ישראל מקדשי שמך. נוסח הרמב"ם מופיע גם בכמה ספרי מנהגים קדמונים. ובספר המנהגים כתב: ורגילין לסיים וישמחו בך ישראל אוהבי שמך וכן ברוב סידורים, ותימה גדולה הוא, שהרי אינו ממין החתימה, ומצאתי בסידור ישן, וגם שמעתי מבקיאים, שיש לומר וינוחו בה ישראל מקדישי שמך, זהו שפיר מעין החתימה, וכן נראה עיקר.
ועל טענת בעל המנהגים כתב בספר תורת חיים, בזה"ל, ומה שיסדו לומר בברכה אמצעית דשבת, והנחילנו ה"א באהבה וברצון שבת קדשך, וישמחו בך ישראל אוהבי שמך, הוה שפיר סמוך לחתימה מעין חתימה, דשבת קדשך הוה מעין מקדש השבת, ומה שאומרים וישמחו בך ישראל, לאו מילתא אחריתי היא, אלא חד מילתא הוא והוספה בעלמא, ואינו אלא כמטבע ארוכה שטבעו חכמים להאריך בה סמוך לחתימה. ונראה שבעל המנהגים הבין שהבקשה וישמחו בך ישראל אינה מדברת על השמחה בשבת עצמה. אולי מפני שאין מקום לבקש על שמחה בשבת, כיון שמעולם לא נצטווינו על שמחה בשבת. לכן הבין את כוונת הבקשה, שבשכר השבת ושמירתה יזכו לשמחה כללית בה' אלוקיהם, וכלשון הפסוק, וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ויעלצו בך אוהבי שמך, ולכן הקשה שאין זה מעין החתימה. ובעל תורת חיים הבין שהבקשה היא על שמחת ישראל בשבת, וממילא זהו המשך גמור לתחילת הבקשה, והנחילנו שבת קדשך ובה ישמחו ישראל אוהבי שמך, והכל הוא מעניין קדושת השבת המוזכרת בחתימה.
אמנם באבודרהם, בתפילת המועדים כתב כך, וישמחו בם כל ישראל מקדישי שמך, על שם ושמחת בחגך. ויש קורין אוהבי שמך, וטעות הוא, מפני שצריך לומר מעין החתימה סמוך לחתימה. ובדבריו רואים שגם הבקשה מתייחסת למועדים, שהרי גירסתו היא, וישמחו בם, במועדים. והוא מביא לזה מקור ממצוות שמחה במועדים, ובכל זאת מצא יחס בין השבח לישראל שהם מקדשי שמו ית', לבין קדושת המועדים, ואילו השבח, אוהבי שמו, אינו מתאים לחתימה על קדושת המועדים. קרוב לזה כתב בעל ערוך השולחן, ואומרים: 'ישראל מקדשי שמך' כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה, ויש שכתבו 'אוהבי שמך' והוא תמוה, וגם אין המנהג כן. טענתו בדבר המנהג היא שרירה וקיימת, וכמדומני שאין כיום מי שנוהג בנוסחאות אחרות. וטענתו מדין מעין החתימה סמוך לחתימה היא כטענת רבי דוד אבודרהם. ולכאורה כל זה הוא צריך ביאור, שהרי על ישראל אנו אומרים שהם מקדשי שמו, ואין מדברים כאן על קדושת השבת.
ושמעתי מידידי הג"ר יוסי בן ארזה שליט"א, שסמך הדברים על הנאמר בזוהר, מהו שבת, שמא דקודשא בריך הוא, שמא דאיהו שלים מכל סטרוי. ולפי זה, מקדשי שמו מצטרפים לקדושת השבת. אמנם בדברי אבודרהם מצאנו שמקדשי שמו מצטרפים גם לקדושת המועדים, וזו לא שמענו. וידידי הזכיר את הנאמר ברמב"ם, כשם שמקדשין בלילי שבת ומבדילין במוצאי שבת, כך מקדשין בלילי ימים טובים ומבדילין במוצאיהן ובמוצאי יוה"כ, שכולם שבתות ה' הן. ובוודאי זה דוחק.
ונראה שדבריו נכונים בעצם הדברים. מהותם של ימי הקודש היא, שבימים אלה ה' יורד אלינו ונמצא בתוכנו, ואנחנו נקראים להתקרב אליו ולעסוק בעבודתו. וכך כתב הרמב"ן בפירוש התואר מקרא קודש שנאמר על כל המועדים, וטעם מקראי קדש, שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו, כי מצוה היא על ישראל להיקבץ בבית האלוקים ביום מועד, לקדש היום בפרהסיא בתפלה והלל לא-ל. ודעתו שכל הקדושות יסודן הוא אחד, שה' נוכח בהם. וכללא הוא, אין קדוש אלא ה', באשר הוא השלמות העליונה והנעלמה. וכל בחינה של קדושה בעולמנו היא אדם, מקום או זמן שמתגלית בו בחינה של הארה ממנו, ואנו נקראים לפנות אליו בבחינת הגילוי ההוא. זהו עניין השבת, ובבחינה זו נקראים כל המועדים שבתות ה', שהרי הם ימים נועדים לקדושה, וקדושתם מבטלת את העסק בענייני העולם, כגדר איסור מלאכה. וישראל המקדשים שמו שייכים לקדושת השבת, ולבחינת הגילוי השייכת בו. אבל השבח אוהבי שמו, אינו שייך לקדושת השבת. זוהי טענת רבי דוד אבודרהם.
ונראה שהשבח אוהבי שמו אינו רחוק מעניין קדושת השבת והמועדים, שהרי ימי הקודש דורשים למקד את יחסו של האדם אל הקודש, ועיקר היחס הראוי אל ה' ואל שמו וקדושתו הוא אהבה, ככתוב בפרשת ייחוד ה' וקבלת מלכות שמים, ואהבת את ה' אלוקיך.
מקורות:
רמב"ם סדר תפילות של כל השנה ערבית של שבת, ספר המנהגים לרבי אייזיק מטירנא דיני שבת, תורת חיים חולין כ"ו ע"ב, תהילים ה' י"ב, אבודרהם סדר ליל פסח, ערוך השולחן או"ח רס"ח י"ד, זוהר ח"ב פ"ח ע"ב, רמב"ם הלכות שבת פכ"ט הלי"ח, רמב"ן ויקרא כ"ג ב', דברים ו' ה'.
