ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים, עד בואי אליך מצרימה, לי הם, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, על שם אחיהם יקראו בנחלתם. וברש"י, אם תוליד עוד, לא יהיו במניין בני, אלא בתוך שבטי אפרים ומנשה יהיו נכללים, ולא יהא להם שם בשבטים לעניין הנחלה. כוונת רש"י שבאמת לא נולדו ליוסף בנים נוספים, ויעקב הורה מה שיהיה אם יהיו ליוסף ילדים נוספים. אבל ראב"ע ורמב"ן מיאנו בפירוש הזה, וכתב רמב"ן, הנביא אומר ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו, ודברו לא יהיה לריק, אבל הוליד אחרי כן בנים. ולדעה זו בכל התולדות הנזכרים בתורה נכללו גם בנים אחרים של יוסף, וכדברי יעקב הם נקראים על שם אחיהם, מנשה או אפרים, וזהו דוחק. אמנם גם שיטת רש"י קשה, שהרי אם לא היו ילדים נוספים ליוסף, מה טעם לעסוק בדין שהיה חל עליהם אם היו נולדים, ודבר הנביא לא יהיה לריק.
ואני בבואי מפדן, מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך, ואקברה שם בדרך אפרת, היא בית לחם. וברש"י, ואע"פ שאני מטריח עליך להוליכני להיקבר בארץ כנען, ולא כך עשיתי לאמך, שהרי מתה סמוך לבית לחם, ואקברה שם – ולא הולכתיה אפי' לבית לחם להכניסה לארץ, וידעתי שיש בליבך עלי, אבל דע לך שע"פ הדיבור קברתיה שם. לדברי רש"י יעקב מתנצל שהוא מבקש מיוסף להביאו לקבורה בארץ ישראל, ואילו את אימו קבר בדרך. וקשה, הרי פסוק זה לא נאמר בשעת הציווי על קבורת יעקב בארץ, אלא באירוע אחר, בהעמדת מנשה ואפרים כראובן ושמעון.
והנה, למרות שאפרים ומנשה הועמדו כראובן ושמעון, לא בכל עניין הם נמנים ביו השבטים, שהרי בברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל, נחלקו ישראל לשניים, ששה עמדו על הקללה, וששה על הברכה, ושם נמנה יוסף כשבט אחד, אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים בעברכם את הירדן, שמעון ולוי ויהודה ויששכר ויוסף ובנימן. גם על אבני השוהם שבבגדי הכהן הגדול, מבואר בסוגיית הגמ', שהיה כתוב יוסף כשבט אחד, ולא היו כתובים מנשה ואפרים. וכן באבני החושן, עולה מדברי הרמב"ם שיוסף היה כתוב שם, ולא מנשה ואפרים. וגם בעניין חטאת הקהל, שדעת רבי יהודה היא שכל שבט ושבט נקרא קהל, ומקריב חטאת בפני עצמו, וכתב ע"ז הרמב"ם, ושבט מנשה ואפרים אינן חשובין כשני שבטים לעניין הזה, אלא שניהם שבט אחד. לעומת זאת, בדגלים החונים במדבר סביב לאוהל מועד, נחלק שבט יוסף למנשה ואפרים, וכן בקרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח.
ובגמ' הביאו את הפסוק, על שם אחיהם יקראו בנחלתם, ודרשו, לנחלה הוקשו ולא לדבר אחר. ונראה שיוסף נחלק לשני שבטים רק לעניין הנחלה, מפני שיוסף נידון כבכור, שהוא בכור רחל, אשתו העיקרית של יעקב, והוא מקבל פי שניים. אבל לכל עניין אחר, י"ב שבטי ישראל הם בני יעקב, ואפרים ומנשה הם חלקי יוסף. ובאמת גם בדגלים החונים סביב למשכן, נחלק שבט יוסף לשני שבטים, מנשה ואפרים, ומבארת הגמ', כנחלתן כך חנייתן. המובן הוא, שמחנה ישראל במדבר הוא ציור לישיבתם בארץ לדורות, ולכן חלוקתם לדגלים הוא כחנייתם בארץ. גם בקרבנות הנשיאים, הקריבו מנשה ואפרים בנפרד. ועל זה אמרו, כדי לחלוק כבוד לנשיאים, וכנראה בגלל שלנחלה נחלקו אפרים ומנשה לשניים, הוצרכו כל חלק לנשיא בפני עצמו, וראוי שכל הנשיאים יקריבו.
ולפי זה מובן מדוע מלמד יעקב את דינם של אחי מנשה ואפרים, אף שלא היו להם אחים, כמבואר ברש"י, כדי שנדע שיוסף איננו אחד מהאבות, ולא כל בניו יהיו בין השבטים. הוא מקבל שתי נחלות, כבכור המקבל פי שניים. בזה יבואר גם, מדוע באותו מעמד התנצל יעקב שלא נקברה רחל במערת המכפלה. יוסף מקבל פי שניים, מפני שהוא בכור רחל, עיקרו של בית, וזה מעורר את השאלה מדוע לא נקברה היא עם יעקב, אלא לאה, שאיננה אשתו העיקרית, ולכן מתנצל יעקב לפני יוסף.
ויש כאן פלא, שבכל מניין יש י"ב שבטים, או שמונים את בני יעקב, ולוי בכללם, ומנשה ואפרים נחשבים לאחד, או שלוי אינו נמנה בין אחיו, ואז נחלק יוסף לשניים. והדבר צריך תלמוד, וכי יש עניין במספר י"ב, ומתאימים את השבטים למספר הדרוש? ונראה שצורתם השלימה של ישראל כוללת י"ב שבטים, ויש לזה שתי צורות. האחת, העליונה, כמו שנמנים השבטים בשורשם, מונה את בני יעקב כמו שהם, לוי בפנים, ומנשה ואפרים הם שבט אחד. והשניה כמו שהם נאחזים ומתקיימים בארץ התחתונה, ואז לוי אינו נמנה משום שאין לו נחלה, וממילא נמנים אפרים ומנשה כשניים.
מקורות:
בראשית מ"ח ה'-ז', דברים כ"ז י"ב, סוטה ל"ו ע"ב, רמב"ם הל' כלי המקדש פ"ט הל"ז, הל' שגגות פי"ג הל"ב, הוריות ו' ע"ב.
