יכירו בניך וידעו כי מאתך היא מנוחתם. הזכרנו למעלה את דברי רבי דוד אבודרהם, שביאר מילות אלו כך: יכירו וידעו בניך, שמצוה זו של שבת, אינה כשאר מצוות. שהרי כשאמרת – לא יהיה לך אלוהים אחרים, לא תשא, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא צויתם למען יעשו כמוך, אבל מנוחת שבת היא למען יעשו כמוך, שנא' ושמרו בני ישראל את השבת, וגו', ביני ובין ישראל, וביום השביעי שבת וינפש. לדבריו, ביאור המילים מאתך היא מנוחתם, שמנוחת השבת שלנו, היא הצטרפות למנוחת ה' ביום השביעי.
אמנם, לכאורה המשמעות הישירה של המילים – מאתך היא מנוחתם, היא, שמנוחת השבת מיוסדת על שפע אלוקי היורד ממרום ביום השבת, וחל על בני ישראל הנחים בשבת. המחשבה הזו עולה מתוכנם של דיבורי התפילות בכמה מקומות. בברכה מעין שבע נאמר, המניח לעמו ביום שבת קדשו, כי בם רצה להניח להם. בברכת יוצר של שבת נאמר, המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדושתו, ביום שבת קדשו. משמעותם הפשוטה של הדברים היא שהמנוחה של שבת איננה בבחינת עבודה בלבד, אלא שפע אלוקי מיוחד, שה' משפיע בשבת על ישראל.
ומפורש בתורה, ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו, ולכאורה ברכת היום היא שפע היורד ממרום ביום זה, ויש לומר שברכה זו היא המנוחה. ומאידך, בכמה מקומות בנוסח התפילה משמע שהמנוחה היא תולדה מן הקדושה. ויקדש אותו, הקב"ה מופיע ומתגלה ביום השביעי, והופעתו מולידה מנוחה בנשמות ישראל. כך או כך, ברכת היום או קדושתו, הן שפע אלוקי המגיע ביום זה, וממנו מנוחה לישראל. כמובן, שפע זה תלוי בעמידתו של אדם מישראל לפני ה'. רק למי שמעמיד את עצמו במצב ראוי לשבת, נראה בו השפע האלוקי, וחלה עליו המנוחה. זהו לכאורה פשט הדברים.
אמנם, נראה שיש דרך להביט על הדברים באופן אחר. יתכן שהשפע המדובר, אינו חל במיוחד ביום השבת, מדי שבוע בשבוע. הוא קיים בעולמנו בעצם מציאותו של העולם, ובעצם מציאותה של נשמת ישראל שבתוכנו. העולם שברא ה' הוא בכללותו חושך ולא אור, ורק הופעה אלוקית מיוחדת שמגיע לעולם מפעם לפעם, היא מאירה את המציאות. ההארה הזו מגיעה באירועים מיוחדים המתרחשים בעולם מדי פעם, כיציאת מצרים ומתן תורה, כהשראת השכינה במקדש, וכחלות הנבואה על נביאי ה'. כל בחינות הגילוי האלה, באות לידי ביטוי במועדים כולם, שכל אחד מהם משקף ומגלה בחינה מסוימת של התגלות אלוקית. על זה אנו זועקים בקול גדול, שאו שערים ראשיכם, והנשאו פתחי עולם, ויבוא מלך הכבוד. משום שעולמנו, בדרך כלל, חשוך, ופתחי העולם סגורים בפני מלך הכבוד.
אמנם, השבת מעידה שהחושך איננו מוחלט. יש בעולמנו כמו שהוא נקודות של הארה הטבועות במציאות, והן מוצאות את דרכן לצאת אל הפועל ולהאיר את העולם. הבחינה הזו היא השבת. לפי תפיסה זו אין השבת רק יום אחד בכל שבעה ימים, אלא היא משקפת מבט מסוים ועומק מסוים, הקיים במציאות תמיד. הקב"ה ברא את העולם ככלי כדי שתחול בו ההארה מלמעלה. אבל הוא הניח במציאות שורשים לתיקון לקדושה ולברכה, הנובעים מתוך המציאות עצמה. הדבר הזה מתבטא בכמה כוחות הקיימים במציאות העולמית והאנושית, שמחייבים את הפריצה של הטוב מתוך הדברים בעצמם. הבחינות האלה מבטיחים שלרע לא תיתכן שליטה מוחלטת על המציאות. כח החיים שבאדם אינו ניתן למחיקה גמורה, והוא אינו יכול להישאר נעלם לעולם, ולפתע הוא מתעורר ומוביל יחידים או קבוצות אל תיקון המציאות, גם אם חלקי מאד.
המבט הרגיל שלנו, תופס את העולם מבחינת היותו חסר וצריך תיקון. מהמבט הזה מגיעים התפקידים שלנו, וגם ההנהגה האלוקית פועלת מתוך התפיסה הזו. אבל קיים מבט נוסף של ה' על המציאות, ואנחנו נקראים להצטרף אליו בשבת. מנקודת המבט הזו, העולם מגשים את מגמת ותכלית הבריאה, ומעלה רצון ונחת רוח לפני ה' תמיד. כך כתבו בשם הגר"א, ואילו יעדר ח"ו אפילו רגע אחד, שלא יהיה ח"ו מי שיכיר כבודו וגדלו, היה נשאר העוה"ז כלא היה. אך מעולם אין ריק מזה ח"ו, כי אין לך דור ודור שלא יהיו יראי ד' שהם דבקים תמיד ביראת הרוממות ואהבתו בלי הפסק זה או זה, שאין רגע שיהיה נפסק ח"ו דבקות ד' מישראל, ובזה נתקיים העולם.
משמעות הדברים שמנוחת השבת היא הארה אמיתית הקיימת בעולם תמיד, אלא שאנחנו נקראים לזכות בה ביום השבת, ובאמת, מזה מגיעה מנוחת השבת שלנו.
מקורות:
נוסח מנחה של שבת, פירוש אבודרהם על תפילות השבת, שמות כ' ג'-י"ג, שם ל"א ט"ז-י"ז, נוסח מברכה מעין שבע, ברכת יוצר של שבת, בראשית ב' ג', תהילים כ"ד ז', יהל אור בראשית י"ח ע"ב.
