ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפורת אשר על ארון העדות, מבין שני הכרובים, וידבר אליו. אחרי קרבנות הנשיאים לחנוכת המזבח, מלמדת אותנו התורה, איך נראית השראת השכינה במקדש, ע"י הדיבור האלוקי למשה. הדיבור הזה הוא התורה שבכתב המצויה בידינו, שכולה דבר ה' אל נאמן ביתו. בדומה לזה כתוב גם אחרי הציווי על קרבן התמיד. עולת תמיד לדורותיכם פתח אהל מועד, לפני ה', אשר איוועד לכם שמה, לדבר אליך שם. ונועדתי שמה לבני ישראל, ונקדש בכבודי. ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלוקים. השכינה במקדש ובישראל, המיוסדת על עולת התמיד, מתבטאת בדיבור ה' איתנו, שהוא התורה.
אמנם התורה מדקדקת לכתוב גם את המקום המדויק שממנו יוצא הקול. מעל הכפורת אשר על ארון העדות. מעל לוחות העדות, שהם גם לוחות הברית. התורה היא תולדה של הברית. מבין שני הכרובים. דבר ה' יוצא מהיחס שבין שני הכרובים. המשמעות בדברי חז"ל, שהכרובים מבטאים את היחס בין הקב"ה לישראל, בשעה שהיו ישראל עולין לרגל, מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן, ראו חיבתכם לפני המקום, כחיבת זכר ונקבה. ועל עיקר צורתם אמרו, כיצד הן עומדין? רבי יוחנן ורבי אלעזר, חד אמר פניהם איש אל אחיו, וחד אמר פניהם לבית, ולמ"ד פניהם איש אל אחיו, הא כתיב, ופניהם לבית? לא קשיא, כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום. מבואר בדבריהם, שעמידת הכרובים מורה על היחס בין ישראל לקונם, והכרובים הם ציור לקב"ה ולכנסת ישראל. וכך הוא לשונו של מוהר"ח מוולוז'ין, וידוע שהכרובים, הא' רמז עליו ית"ש, והשני על ישראל סגולתו. ואם דבר ה' יוצא מבין שני הכרובים, למדנו שהקשר בין הקב"ה וכנסת ישראל הוא שורש התורה.
ההבנה הראשונית של הדבר, שהתורה מבטאת את האהבה של ה' אלינו, ישראל עמו. רק בגלל רצונו להתחבר עמנו ולהתגלות אצלנו, יוצאת התורה לאור. אמנם נראה שיש כאן נקודה נוספת שיש ללמוד מהכתוב כאן. התורה מציירת את הקול יוצא מבין שני הכרובים. ציור זה מדמה את יצירת התורה ליצירת אדם חדש ע"י חיבור זכר ונקיבה. כשם שהאדם החדש הזה, איננו חדש לגמרי, שהרי הוא כולו מורכב מצורתם של אביו ואמו, כך התורה, יש בה שני רבדים. היא מייצגת את הקב"ה בכבודו ובעצמו, כדבר הגמ', אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית, וברש"י, אנא נפשי – אני בעצמי. רצונו של ה', הוא מתגלה ויוצא לפועל בתורה. מאידך, התורה גם מביאה לידי ביטוי את מציאותה של כנסת ישראל. בכל דבר ועניין בתורה יש את עיקר העניין שאותו התורה מבקשת לגלות, ויש לבושים שרק דרכם מתקיים העניין, ומהם מגיעים דרכי היישום של המצווה. הפרטים האלה נגזרים מתוך המציאות של כנסת ישראל ומקומה בעולם הנברא. רק מחיבור הקב"ה וכנסת ישראל נוצרת התורה.
ביחס לתורה שבכתב, שעליה אנו מדברים כאן, כנסת ישראל איננה בני אדם החיים בעולם, אלא שורש קיומם בעליונים, כדבריו מוהר"ח מוואלוז'ין, סוד כנסת ישראל שהיא שורש הכנסיה של כל נשמות כלל ישראל יחד. אמנם לדברים אלה עצמם יש המשך בסדרי הגילויים של התורה שבעל פה. שהרי כשהתורה נלמדת בבית המדרש, ולומדי התורה עמלים כדי להבין ולבאר נכונה את הבנת הכתובים ואת צורתא דשמעתתא, בזה מצטרפת תמיד הנשמה הפרטית של החכם הלומד, שיש לה השפעה על הצורה הסופית של התורה ודרכי קיומה למעשה.
ויותר מזה, הכרעת ההלכה הסופית, נקבעת תמיד על פי רוב החכמים, ויש מקום גם למה שהתקבל אצל העם כולו. כך כתב הרמב"ם בבואו לבאר את סמכות חכמי התלמוד בהכרעתם, הואיל וכל אותן הדברים שבתלמוד הסכימו עליהם כל ישראל, ואותן החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובן. הרי שההלכה תלויה בהכרעת החכמים ובהסכמת העם. וזה, לכאורה, מפני שהתורה נולדת מתוך החיבור בין ה' ובין ישראל. וידוע מה שהתבאר בגמ' במעשה דרבי אליעזר בן הורקנוס, שאחרי שרבו עליו חבריו, ויצאה בת קול ואמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. ושם, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר, לא בשמים היא. ושם בהמשך, שאלו את אליהו הנביא, מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא א"ל קא חייך ואמר, נצחוני בני. כאן בא לידי ביטוי חלקה של כנסת ישראל בעיצוב התורה, והקב"ה שמח בחלקם זה, שהרי החיבור הזה הוא חיבור של אהבה, כנאמר, יום חתונתו הוא יום מתן תורה.
מקורות:
במדבר ז' פ"ט, שמות כ"ט מ"ב-מ"ג ומ"ה, יומא נ"ד ע"א, בבא בתרא צ"ט ע"א, נפש החיים שער א' פ"ח, שבת ק"ה ע"א, נפש החיים שער ב' פי"ח, הקדמת הרמב"ם לספר משנה תורה, בבא מציעא נ"ט ע"ב.
להורדה
