ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם, ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת. והיה לכם לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצות ה'. משמעות הדברים בפשוטם, שנצטווינו לעשות ציצית לבגד, ולהוסיף על הציצית פתיל תכלת, ושניהם ביחד יהיו בעבורנו הציצית. ציצית היא חוטים היוצאים מן הבגד, כמו שכתב רש"י, ציצית – על שם הפתילים התלויים בה, כמו, וייקחני בציצית ראשי, ואלו הם חוטי הלבן. התכלת מצטרף ללבן, וביחד הם משלימים את הציצית שאותה התורה מבקשת, וכך הם נראים לאדם ומזכירים לו את מחויבותו לה' ולמצוותיו. הדברים הללו מתחברים לנאמר בגמ', מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין, מפני שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד. דברים אלו נראים מכוונים לפשוטה של תורה, שהתכלת מזכירה את ה'.
ובמשנה, התכלת אינה מעכבת את הלבן והלבן אינו מעכב את התכלת. ובגמ' הביאו את דברי רבי בברייתא, וראיתם אותו, מלמד שמעכבין זה את זה. ולכאורה ראייתו של רבי מכוונת יותר לפשט, כמו שביארנו את הפסוקים בפשוטם. אמנם הלכה כרבנן, שהתכלת אינו מעכב את הלבן, וכשנעלמה התכלת מישראל, ישראל כשרים הידרו במצוות, והשתדלו לעשות בגד שחייב בציצית, כדי לקיים מצוות לבן בלבד. וחפצים אנו לדעת מה סברת רבנן, ומדוע הם מפרשים כך את התורה?
ונראה, שדעת רבנן מיוסדת על הכתוב, גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. ושם לא נזכרה התכלת, ולכן פירשו שהתכלת אינו מעכב את הלבן. אמנם יש להבין, הרי בפ' שלח נראה שהתכלת היא עיקר הציצית, והיא מזכירה לאדם את ה', ומהי המשמעות של ציצית בלי תכלת.
כך נראה גם במדרש בפ' קרח. קפץ קרח ואמר למשה, אתה אומר, ונתנו על ציצית הכנף, טלית שכלה תכלת מה היא שיהא פטורה מן הציצית? אמר לו משה, חייבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, וארבעה חוטין פוטר אותה? בית מלא ספרים, מהו שתהא פטורה מן המזוזה? אמר לו, חייבת במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה, אינה פוטרת את הבית, ושתי פרשיות שבמזוזה פוטרות את הבית? הרי שהתכלת בציצית כמו מזוזה בבית, המזוזה מכילה את ייחוד ה', והיא מזכירה את ה' לאדם שדר בבית, והתכלת מזכירה את ה' ואת מצוותיו. ולפי זה עיקר הציצית היא התכלת, ומדוע, א"כ, ציוותה התורה על הציצית בלי התכלת?
ויש כאן פלא שלמדתי מתורת האר"י. בדבריו על כוונת המצוות לימד אותנו על משמעותה של הטלית, ועל משמעות הציצית, ומצא בהן תוכן שונה. דבר זה מעורר קושי גדול, שהרי לכא' הטלית אינה שייכת למצווה כלל, והיא עניין של חולין לגמרי, ורק הכשר מצווה היא, העניין שעליו חלה המצווה. הגע בעצמך, היה עולה על הדעת שתהיינה כוונות מיוחדות לבית שעליו שמים מזוזה? ומצאתי שלדברי האר"י יש שורש בקדמונים, שהרי רש"י הביא ברייתא העוסקת בהידור מצווה, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, עשה לך ספר תורה נאה, לולב נאה, טלית נאה, ציצית נאה. וזהו חידוש, שיש הידור מצווה בטלית. ושוב נשאל, האם יש הידור מצווה גם בבית ששמים בו מזוזה?
ונראה שיש שני עניינים במצוות ציצית. הא', לעשות לבגדינו גדילים, ככתוב בס' דברים. והמשמעות היא לנהוג חשיבות בעצמנו, לקשט את בגדינו, כראוי לבני מלכים. ובמצווה זו הציצית אינה עומדת לעצמה, וגדרה הוא לקשט את הבגד. זהו גדר הלבן שבציצית. לכן יש הידור מצווה בבגד ששמים עליו ציצית. אמנם התכלת עניינה להזכיר לאדם את ה', ודבר זה הוא מחמת התכלת ומשמעותה.
והנה בפרשת שלח, לא נאמרו בתורה פרטי הבגד החייב בציצית, ורק בס' דברים למדנו שמדובר על בגד עם ארבע כנפות שהאדם מתכסה בו, והטעם לזה הוא שבפ' שלח הבגד הוא הכשר מצווה, כדי לשים עליו תכלת, שתזכיר לאדם את מצוות ה', ככתוב שם בהמשך. ואילו בס' דברים נאמרו פרטי הבגד, משום שתכלית הציצית שם היא לכבד את הבגד שבו מכסה האדם, ויש בזה כבוד לעובדי ה'.
ויש לדון אם יש להטיל תכלת בכנף אחד בלבד, או שאין בזה טעם. שהרי אמרו, ארבע ציציות מעכבות זו את זו, ובפשטות זה נאמר על הלבן ועל התכלת. אמנם לדברינו יש מקום לחלק, שהרי הלבן עניינו בתיקון הבגד, ומסתבר שהוא הכרחי בכל הכנפות. אבל התכלת שעניינה להזכיר את ה', מדוע שלא יהיה ערך גם לתכלת בכנף אחד? ובשם האר"י כתבו, אבל כפי זה לא היה צריך להיות התכלת אלא חוט בכנף רביעי, ולא בכל ציציות מהד'. ובשאר ג' ציציות אנו מניחים בהם תכלת דרך רמז בלבד. ואע"פ שטעמו הוא בסודי הדברים, יש להתפלא איך יש לדבריו אחיזה גם בפשט.
מקורות:
במדבר ט"ו ל"ח-ל"ט וברש"י, יחזקאל ח' ג', מנחות מ"ג ע"ב, שם ל"ח ע"א, תנחומא קרח ב', דברים כ"ב י"ב, רש"י ב"ק ט' ע"ב, דברי האר"י מובאים בקצרה בכללות האילן לרמח"ל פ"ח מ"ט, מנחות ל"ח ע"ב, שער הכוונות ציצית דרוש ד'.
