וילונו כל עדת בני ישראל ממחרת, על משה ועל אהרן לאמר, אתם המיתם את עם ה'. דבר זה היה יום אחרי שנבלעו קרח, דתן ואבירם ומשפחתם, ונשרפו מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת. שני האירועים האלה היו מבחן לאמינותו של משה. קרח ועדתו ערערו על הנאמנות של משה, ומשה ביקש מה' שיעיד לכל כי משה אמת ותורתו אמת. כך מפורש לגבי הקטורת, שהיא פונה אל ה' ונותנת בידו את הבחירה, כדברי משה, בוקר ויודע ה' את אשר לו, ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. וכך מפורש לגבי פתיחת הארץ את פיה, ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה, כי לא מליבי. אם כמות כל האדם ימותון אלה, ופקודת כל האדם יפקד עליהם, לא ה' שלחני. ואם בריאה יברא ה', ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם ואת כל אשר להם, וירדו חיים שאולה, וידעתם כי נאצו האנשים האלה את ה'. שני האסונות, שבהם מתו כל האנשים האלה, היו יד ה' ברורה, וגם מגמתם היתה מוכרחת, לאמת את שליחות משה לדורות. איך נבין שכבר למחרת באים ישראל בטענה, אתם המיתם את עם ה'? ומה השתנה אצלם מאתמול?
ונראה, שכך הוא טבע האדם, כאשר האמת נוכחת מולו בחדות, אין הוא יכול להתווכח, והוא מקבל את האמת בכניעה. אבל בליבו ובנפשו מסתתרת העמדה האחרת, המנוגדת לאמת. ואחרי שתסור חריפות ההוכחה ועוצמתה, תחזור הטעות ותופיע שוב. כך הם הדברים בוודאי, כאשר האמת הגיעה ע"י ניסים גלויים, הקשים לתפיסה האנושית. לעומת זאת, כאשר האמת מתבררת בתהליך, המתאים לא רק לשכל, אלא גם לנפש, האמת חודרת ונספגת אל תוך האדם, והופכת לתפיסתו העצמית.
ואם ישאל השואל, כיון שהדרך הזו של ניסים גמורים והוכחות מוחלטות אינה מתאימה לאדם, ואיננה מתקנת אותו לגמרי, מדוע בחר ה' לפעול דווקא בה? התשובה היא ששם היתה דרושה העמדת האמת בבהירותה לכל הדורות. בשביל זה היה צורך בנס גלוי שמכריח ומברר את הדברים, ודווקא לאותו הדור היה בכך קושי.
הדברים מתחברים לדבר חכמה ששמעתי מפי מו"ר הגאון רבי נפתלי קפלן שליט"א. על דברי הגמ' העוסקת במתן תורה, ומביאה את הפסוק: ויתייצבו בתחתית ההר, ודורשת, מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה – מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתכם. ושם בגמ', אף על פי כן, הדור קיבלוה בימי אחשורוש. וברש"י, מאהבת הנס. ובאמת הדברים צריכים ביאור, מה היה בנס פורים, שבוודאי היה נס פחות גדול מניסי יציאת מצרים ומניסי המדבר, שהם הותירו את ישראל במצב של כפייה, ונס פורים העלה אותם לדרגה של אהבה?
וביאר הגר"נ קפלן שליט"א, שדווקא נס פורים, שלא היה בו גילוי מוחץ כגילויי מתן תורה, היה בו יכולת לחדור אל נפשם הפנימית של ישראל, ולעשות שם את השינוי העמוק, ולחברם אל ה' ותורתו. וגם כאן, כמובן, אין לשאול מדוע ביציא"מ היו ניסים גלויים, משום שלהעמיד את האמת האמונית בבהירות לכל הדורות חייבים אותו ומופתים מוחלטים, וגילוי מוחלט כמעמד הר סיני, אע"פ שמבחינת ההשפעה על האדם, המהלך האחרון מתאים יותר לאדם ולנפשו, ויוצר תוצאות טובות יותר.
ואם כן הוא, נוכל להבין עניין גדול. אנחנו מוצאים את דור המדבר נכשל פעם אחר פעם בחטאים חמורים. והדעת מבקשת להבין מדוע? האם צורת הקיום המופלאה שחיו בה, לא היה בה כדי להחדיר בהם אמונה בהירה? ומה נגיד אנחנו שאנו חיים בהסתר, ונתבעת מאיתנו אמונה שלימה?
ונראה, שהמציאות הניסית שהם חיו בה, לא היו בה תנאים מתאימים לחיים אנושיים. האדם בטבעו נועד לחיות בצורה שהוא מתבונן במציאות, מעבד בדעתו את מראה עיניו, ומגבש לעצמו דרכי פעולה כדי להסתדר בחייו. חיים בהם האדם מקבל את כל מזונו בהספקה אלוקית, כשלו לא נשאר דבר לעשות במציאות, הם קשים עבור האדם. מבט כזה על תקופת המדבר נמצא מפורש בכתוב, ויענך וירעיבך ויאכילך את המן, אשר לא ידעת ולא ידעון אבותיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם. גם בדברי האר"י מצאנו שבמדבר היו בהנהגת ישראל דינים קשים. תקופת המדבר עם גילוייה המופלאים אינה מתאימה עבור בני אדם, וישראל התקשו לחיות בה, ונפלו כמה פעמים. ערכה הגדול היה בהיותה בירור האמת האמונית לדורות.
מקורות:
במדבר י"ז ו', שם ט"ז ה' וכ"ח, שבת פ"ח ע"א וברש"י, שמות י"ט י"ז, דברים ח' ג'.
