למעלה הבאנו את דברי הרמב"ם בעניין שלוש סעודות השבת – חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. מבואר בדבריו ששלוש הסעודות שייכות לזמני היום, ערבית, שחרית ומנחה, ולפי שיטתו, אם יאכל אדם שתי סעודות בשחרית, לא יצא ידי חובה כי אם בסעודה אחת. ולפי זה, שלושה פעמים היום הכתובים בתורה, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה, ודרשו מהם חובת ג' סעודות, הכוונה היא ללמד שבכל זמני היום צריכים לאכול סעודה, ואין כאן עניין במספר שלוש סעודות. ואילו דעת רבי חידקא, שצריכים לאכול את כל שלוש הסעודות ביום ולא בלילה מביאה אותנו בוודאי אל המספר שלוש, ולדעה זו שלוש פעמים היום מלמדים שצריך לחגוג ולשמוח ג' פעמים בשמחת יום השבת, וצריכים אנו לשאול ולחקור מהו עניין שלוש הסעודות.
והנה לפי הרמב"ם מבואר שהסעודות שייכות בעיקר עניינם לזמני היום, ואין מקום לאכול בשחרית או בשעת המנחה שתי סעודות. וכך נפסק להלכה בשו"ע, בדין שלוש סעודות, זמנה משיגיע זמן המנחה דהיינו משש שעות ומחצה ולמעלה ואם עשאה קודם לכן לא קיים מצות סעודה שלישית. וכן בהלכות ערב פסח שחל להיות בשבת, שאז אינו יכול לאכול סעודה שלישית אחר המנחה, לא בחמץ, שאסור מסוף שעה רביעית, ולא במצה שאסור מדרבנן מתחילת היום, כתב בשו"ע שם שיעשנה במצה עשירה, וברמ"א שם כתב, ובמדינות אלו שאין נוהגין לאכול מצה עשירה, יקיים סעודה שלישית במיני פירות, או בבשר ודגים. ועיין שם בביאור הגר"א ביאר שעיקר ההלכה הוא שאין יוצאים סעודה שלישית אלא בפת, ולכן כתב שאין שום דרך לקיים סעודה שלישית בערב פסח שחל להיות בשבת. והביא לזה סמך מספר הזוהר שרשב"י קיים בשבת זו סעודה שלישית בדברי תורה. ועכ"פ מבואר אצל חכמים אלה שלא העלו על דעתם לעשות סעודה שלישית לפני ארבע שעות, והיינו משום שהסעודות שייכות לזמני היום.
ולפי זה לכאורה גם אין יוצאים בחובת סעודת שחרית אם אכלה בזמן המנחה. כך כתב בספר ערוך השולחן, ותמה שדבר זה לא נזכר בדברי הפוסקים. אמנם אפשר לבאר שסעודת שניה איננה בדווקא סעודת שחרית, כי אם סעודה עיקרית של היום, ולכן אפשר לעשותה גם אחרי חצות. אמנם סעודה שלישית גדרה הוא להוסיף גם סעודת מנחה בנוסף לסעודת היום.
אמנם בעניין ערב פסח של להיות בשבת הביא הב"ח בשם רבי אליעזר ממיץ בעל היראים, שאפשר לאכול סעודה שלישית גם לפני שעה רביעית, ועיין במשנ"ב שהמליץ לנהוג כך למעשה לאכול מחמץ שתי סעודות שחרית, בתנאי שיהיה שהות בין שתי הסעודות שלא יהיה חשש של ברכה שאינה צריכה. ומצאנו עוד בדברי הרמ"א שכתב, ומי שלא אכל בליל שבת, יאכל שלוש סעודות בשבת. ועל כרחנו אין זה כפי שנראה מדברי הרמב"ם שהסעודות תלויות ושייכות לזמני היום, ולפי שיטה זו יש כאן דין בשלוש סעודות ביום השבת. והדבר צריך ביאור מהי המשמעות של שלוש סעודות? ואולי נכון לומר, שבאמת עיקר עניינן של הסעודות הוא כנגד זמני היום, וגדר החיוב הוא לאכול כראוי את סעודות היום. אמנם למעשה אם לא אכל בליל שבת חייב להשלים למחר, והיינו משום שאין ראוי לגרוע מהחובה הקבועה.
ובערוך השולחן כתב על שלוש הסעודות, והם מרמזים נגד ג' אבות, נגד תורה נביאים וכתובים, ודברים גדולים ונוראים תלויים בג' סעודות אלו. וקשה לשמוע רמזים כאלה שלא נודע מקורם, אבל מדבריו יש ללמוד ששלוש סעודות רומזות על ג' עניינים גדולים. וסמך לגישה זו יש ללמוד משיטת רבי חידקא, שמלכתחילה נקבע החיוב לשלוש סעודות ביום השבת.
והנה בגמ' שם אמרו, כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גהינום, וממלחמת גוג ומגוג. וקצת נראה שיש כאן העמדת שלוש סעודות השבת כתשובה לשלוש בעיות קשות שהמציאות עתידה להתמודד איתם בדרך לתיקון השלם. ומשמעות הדברים, שהשבת מייצגת את הרצון האלוקי להיטיב שעמד בתשתית הבריאה. הרצון הזה מחייב שבסוף כל התהליכים יגיעו העתיד השלם והמתוקן, וזהו שאמרו – שבת אחד משישים לעולם הבא. בשבת טמונים כל שלמויות העתיד. וכאן מונים חז"ל שלושה מחסומים שהמציאות צריכה לעבור כדי להגיע לתיקון. כנראה אלו שלוש שלימויות שהעולם צריך להגיע אליהן, ולכל אחת יש התנגדות שצריך לבטלה ולהתגבר אליה. דין הגהינום הוא המונע את תיקונו ושלמותו של האדם הפרטי. חבלי משיח הם מה שהעולם צריך לעבור כדי לבטל את עיוותי המציאות האנושית, בדרך לתיקון החברה. ומלחמת גוג ומוג היא העוינות והשנאה של האומות כנגד שלמותה ותיקונה של כנסת ישראל.
ואם כנים דברינו, שלוש סעודות השבת מבטאות את האמונה שלנו ברצון הטוב האלוקי, שיביא לתיקוני המציאות על בחינותיה, האדם הפרטי, החברה האנושית וכנסת ישראל. והמקיים את שלוש סעודות אלו, זוכה להתגבר על ההתנגדויות לשלוש תיקונים אלו, דינה של גהינום, חבלי משיח ומלחמת גוג ומגוג.
מקורות:
רמב"ם הלכות שבת פ"ל הל"ט, שמות ט"ז כ"ה, שו"ע או"ח סי' רצ"א סעיף ב', שם סי' תמ"ד סעיף א', ב"ח שם ומשנ"ב ס"ח, ברכות נ"ז ע"ב, שבת קי"ח ע"א.
