הבאנו למעלה את סוגיית הגמ', ומחלוקת החכמים אם חייב אדם לאכול שלוש סעודות בשבת, או ארבע. ואמרו בגמ', ושניהם מקרא אחד דרשו, ויאמר משה אכלוהו היום, כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. רבי חידקא סבר הני תלתא היום לבר מאורתא (חוץ מסעודת הלילה) ורבנן סברי בהדי דאורתא (כולל סעודת הלילה). וביארנו, שלדעת רבי חידקא נאמרה חובה לסעוד שלוש סעודות, וצריכים לקיים את כולן ביום, כדרך רוב המצוות המתקיימות ביום. ואילו לחכמים צריכים לסעוד בכל פרקי היום, ומכאן למד הרמב"ם להעמיד את סעודות השבת כסעודות שיש להם זמן ביום, חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת אחת ערבית ואחת שחרית ואחת במנחה. לאמר, יש כאן צורה של יום השבת, בכל פרקי היום צריך סעודה. ויש לשאול, האם לרבנן אין עניין כלל במספר סעודות, ונטינו לומר, שכיון שבדעת רבי חידקא הדבר ברור, יש שפיר סברא שגם לרבנן יש לומר כן.
וגיסי הגדול, הג"ר מרדכי וולך שליט"א, נטה לומר שגם לרבי חידקא מסתברא מילתא שהסעודות שייכות לזמני היום, ואין מסתבר שחייבו חכמים לאכול ג' סעודות בזו אחר זו. וביאר הדברים, שדרך האדם בימים הקדמונים לאכול שתי סעודות ביום. ומפני חובת עונג שבת, תקנו להוסיף סעודה בשבת על הרגילות, ולאכול ג' סעודות. ויש מקום לדבר זה, לאכול ג' סעודות, מפני שהאדם המתענג עשוי להוסיף סעודה, ולאכול ג' סעודות ביום אחד.
והנה אע"פ שבתורה היום מתחיל בערב, והלילה קודם ליום, בדרכם של בני אדם אין הדבר כן, והם מתחילים יומם בשחרית. זהו הטעם שלגבי ברכת השחר מועילה ברכת השחר לכל היום וללילה שלאחריו. זהו גם הטעם שבסדר התפילות שאבות תקנו, אברהם תקן שחרית, ולא ערבית, כי בסדר החיים היום מתחיל בשחר.
ולכן ס"ל לרבי חידקא שאין סעודת הלילה מצטרפת לריבוי סעודות השבת, וצריך האדם לאכול ביום השבת עצמו, שלוש סעודות. וראו חכמים לחייב לאכול את כל שלושת הסעודות מבעוד יום, ולא להותיר אחת מהן לליל מוצאי שבת, מפני כבוד השבת. ולפי זה לרבי חידקא יתחייבו לאכול ג' סעודות ביום השבת, לבר מאורתא, האחת לפני ארבע שעות, האחת בצהרי היום, והאחת בסוף היום, לפנות ערב.
והיוצא מדבריו, שמה שאמרו בגמ', לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת אע"פ שאינו צריך אלא לכזית, אינו מתאים לשיטת רבי חידקא, שהרי אין אופן של אכילת ארבע סעודות ביום אחד. ויל"ע לפי דרכו איך יהיה הדין לפי רבי חידקא בשבת שחל יו"ט לאחריה, שהרי בוודאי חייבים סעודה בליל יו"ט, ואם רבי חידקא יחייב שלוש סעודות ביום השבת, נמצא שהוא מחויב לאכול באותו היום ארבע סעודות. ויתכן שרבי חידקא יפטור מסעודה רביעית באותה השבת, והיינו שכבוד יו"ט הוא לדחות את הסעודה הזו ללילה, ודבר זה קודם לחובת שלוש סעודות בשבת. ויתכן שבאופן כזה יתחייבו לאכול ארבע סעודות באותו היום, ואין בזה קושיה כל כך, שיתחייב אדם לאכול ארבע סעודות ביום אחד, שאין זה חיוב אחד, אלא מצב שמצטרפים בו שני חיובים שונים, כבוד שבת וכבוד יום טוב.
ולפי הבנה זו, שלושת היום שדרשו בגמ', באו ללמד שכבוד יום השבת מחייב לכבדו בכל צדדיו, ולכן צריך לסעוד בכל פרקי היום. ומחלוקתם של רבי חידקא וחכמים היא אם לגבי קיום זה מצטרף ליל שבת, או שהוא עומד בפני עצמו, כלשון הגמ', לבר מאורתא או בהדי דאורתא.
ואם כנים הדברים, נמצא שאין מקום לדבר על שלוש סעודות שונות שנקבעו בשבת לכבוד שלושה עניינים שונים, כמו שהראנו קצת ממשמעות הגמ', שהמקיים שלוש סעודות ניצול מג' דברים, וכמו שנראה עוד בחינות כאלה בדברי רבותינו. ואפשר לומר בזה שני דברים, או שכיון שעכ"פ נקבע הדבר שיש חיוב לאכול ג' סעודות בשבת, אפשר למצוא בזה מעמקים שונים, ולפי זה הקשר בין הסעודות לעניינים אינו מהותי כל כך, או שנאמר שהשבת בזמניה משקפת ג' בחינות, תחילת השבת בלילה, יום השבת בשחרית, ואחרית השבת לעת המנחה.
וראיתי בדברי הגר"א שכתב שג' סעודות השבת הן כנגד ספירות ראשונות, כתר, חכמה ובינה. וכתב שספירות אלו אין מנהיגות בעולם הזה, ורק בעוה"ב, שהוא האלף השביעי. ולכן בשבת שהיא כנגד האלף השביעי אוכלים שלוש סעודות.
ונראה לבאר קצת הדברים. ג' ספירות הראשונות מייצגים את הרצון האלוקי, כתר, המחשבה להגדיר את הרצון, חכמה, וציור כל פרטי השלמות שברצון, וזו בינה. כל זה כמו שהאריך הגר"א שם לבאר. ושלוש בחינות אלו מייצגות את התכלית כפי שתצא לפועל בסוף הדברים, אבל בזמן הזה, אין לתכלית זה ביטוי במציאות. על שלמות ההטבה נאמר, כי לא יראני האדם וחי, ועל עוה"ב דרשו את הכתוב, עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו. אבל השבת נותנת לנו ציור נעלם מהרצון הראשון, ומהשלמות הגנוזה בו לעתיד הרחוק.
ואם כנים דברינו, ישראל הולכים ומתעלים בסעודות השבת. סעודת ליל שבת היא כנגד הבינה, והכוונה כנגד האופן שבו אירועי העוה"ז מביאים אל העוה"ב, שזהו תחילת כניסתנו לעולמה של השבת. סעודת שבת בשחרית משקפת, כבר את הרצון בשלמות כפי שהוא מוגדר בחכמה העליונה, שהיא שורש לכל מה שאנו משיגים כאן. ורק באחרית השבת, בבואנו אל בחינת רעווא דרעווין, יכולים אנו לגעת באותה בחינה שהרצון העליון בהטבה יצא אל הפועל.
מקורות:
שבת קי"ז ע"ב-קי"ח ע"א, שבת ט"ז כ"ה, רמב"ם הלכות שבת פ"ל הל"ט, שבת קי"ט ע"ב, הגר"א בליקוט שבסוף ספד"צ ד"ה סוד הצמצום, שמות ל"ג כ', סנהדרין צ"ט ע"א, ישעיהו ס"ד ג'.
