הבאנו למעלה את דברי הראשונים, שעסק בהם מו"ר הגאון רבי ברוך ויסבקר זצ"ל בעניין מצוות מורא בשבת. וכן אמרו בגמ', שמש בשבת צדקה לעניים, שנאמר, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. וברש"י, יראי שמי – שומרי שבת. ובהקדמת תיקוני זוהר ובספר חסידים, רמזו במילת בראשית, נוטריקון – ירא שבת. ויש לעיין בכל זה, הרי לכאורה שבת היא זמן של אהבה ורצון, כמו שנראה בנוסחאות התפילה בכמה מקומות, ומדוע אנו מדברים על יראת שבת, ולא על אהבת שבת.
ומו"ר הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, הגדיר את הדברים ששתי בחינות נאמרו בשבת. והביא לזה את דברי הגמ' העוסקת בקבלת שבת. רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר – בואו ונצא לקראת שבת המלכה. רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת, ואמר – בואי כלה בואי כלה. רבי חנינא היה מתעטף בכניסת שבת, ואומר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ואילו רבי ינאי היה לובש בגדים נאים, ואומר, בואי כלה בואי כלה. הרי לנו שתי בחינות בקבלת שבת, שבת הכלה ושבת המלכה. ומן הסתם, את שבת המלכה מקבלים במורא מלכות, כמו שאמרו חז"ל עה"פ, שום תשים עליך מלך, ודרשו, שתהא אימתו עליך. וכמו כן מן הסתם את שבת הכלה מקבלים באהבה ובשמחה, כדרך שמכניסים כלה לחופה. והביא מו"ר הגר"מ, מדברי הרמב"ם, איזהו כבוד, זה שאמרו חכמים שמצווה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת, כמו שהוא יוצא לקראת המלך. וחכמים הראשונים היו מקבצין תלמידיהן בערב שבת, ומתעטפים ואומרים בואו ונצא לקראת שבת המלך. הרי דברי הרמב"ם ברורים בזה, שהעמיד את כל ההכנה לשבת וכבודה, ביראה כמקבל פני מלך, ולא הזכיר את היותה שבת כלה. ומזה למד מו"ר הגר"מ זצ"ל, שסדר קבלת שבת הראוי לנהוג הוא כנפסק בהלכה, וכולו ביראה, ואין בו מקום לשירי שמחה ודבקות, כנהוג באיזה מקומות. ועדיין אין בידינו איך לחבר את צדדי השבת והיה המשכן אחד.
ועיין בספר חידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת, שלמד את דיני הכנה לשבת ממה שנאמר בתורה במעמד הר סיני, והעיקרון המשותף הוא קבלת פני שכינה. וכמו שבמעמד הר סיני דיבר ה' עמנו פנים בפנים, והיה זה מעמד מלא יראה וחרדה, ככתוב, ויחרד כל העם אשר במחנה, ועוד כתוב שם, וירא העם וינועו, ויעמדו מרחוק, כך גם השבת יש בה בחינה של גילוי שכינה, והיא מחייבת כבוד והכנה של מלכות, ומן הסתם צורת הדברים היא מורא שבת.
אמנם כשנעיין יותר בדברים, דווקא מההיקש למעמד הר סיני אפשר ללמוד דרך נכונה לדעת ולהבין את היחס הראוי בין היראה בשבת, ולאהבה בה. ועיין שם בדברי מרן רי"ז הלוי, שכשהיה מדובר שה' יגיע להר סיני וידבר עם משה, כמו שכתוב, בעבור ישמע העם בדברי עמך, אף שזה היה אמור להיות לעיני העם ואוזניהם שומעות, מ"מ, כיון שה' לא בא לדבר איתם, לא היה דבר זה מטיל עליהן חובת כבוד והכנה. רק כשהוכרע שה' בא לדבר עם ישראל, כמו שכתב רש"י שם, רצונם לשמוע ממך, אינו דומה השומע מפי שליח לשומע מפי המלך, רצוננו לראות את מלכנו. דוקא אז חלה עליהן חובת הכבוד והמורא.
כמו כן, עיקר השבת היא באמת האהבה הגדולה של ה' לישראל, כלשון חז"ל במדרשם לעניין גוי ששבת שחייב מיתה, משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו, העובר ביניהם חייב. ומנוחת השבת, שהיא עיקר הביטוי לקדושת השבת, כמו שהעמידו רבותינו כמה פעמים בנוסחאות התפילה בשבת, הנה היא מנוחת אהבה ונדבה, ולא נזכר שם יראה כלל. וכפי הנראה בכל אלו באה לידי ביטוי המהות הפנימית של השבת, וכדברי הרמב"ן בדבריו על כך שאין חטאת במוסף שבת, כתב, מפני שכנסת ישראל בן זוגו, והכל שלום.
אמנם דווקא דברי האהבה הגדולים והנפלאים האלו, הגנוזים באורה של השבת, מעמידים את הופעת ה' בשבת כביאתו אלינו להיות איתנו, וזהו שמחייב את כל דיני היראה והכבוד בקבלת השבת. שהרי עצם המפגש עם ה', מחייב יראה, כמו שלימדנו מרן רי"ז הלוי בדבריו. ולכן האהבה והקירבה שיש בשבת, מחייבת יראה וכבוד להופעה האלוקית הגנוזה בה. ובאמת כשנתבונן יותר במעמד הר סיני, נמצא גם שם את האהבה הגדולה הגנוזה בהופעה האלוקית שם, ונבין שהיראה הנוראה שם, היא העטיפה החיצונית, והכבוד הראוי לאותה הופעת אהבה. שהרי את אותו המעמד כינו חז"ל בשם – יום חתונתו. הם ראו את האירוע ההוא כחופתם של ישראל עם אביהם שבשמים. ולא היו הדברים סותרים להם את האש הגדולה והיראה העצומה. ומו"ר הגאון רבי לייב מינצברג זצ"ל, היה רגיל להביא את דברי רש"י על הפסוק בשיר השירים, ישקני מנשיקות פיהו – על שם שנתן להם תורתו, ודיבר עמהם פנים אל פנים, ואותם דודים עודם ערבים עליהם מכל שעשוע. הרי שאותו מעמד נורא ומלא חרדה, הוא בפנימיותו ספוג דודי אהבה. ולדברינו, אין אלו שני צדדים מנוגדים המתקיימים בבת אחת, אלא מתוך מפגש האהבה הגדול, מתבקשים גם היראה הכבוד וההכנה.
מקורות:
תענית ח' ע"ב, מלאכי ג' כ', ספר חסידים רמז תקצ"ב, שבת קי"ט ע"א, דברים י"ז ט"ו ובספרי שם, פ"ל מהלכות שבת הל"ב, חידושי מרן רי"ז הלוי עה"ת פרשת יתרו, שמות י"ט ט"ז, שם כ' י"ד, שמות י"ט ט' וברש"י שם, שמות רבה כ"ה י"א, רמב"ן במדבר כ"ח ב', שיר השירים א' ב' וברש"י.
