וימאן אביו ויאמר, ידעתי בני ידעתי, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו. כך מעמיד יעקב את אפרים הצעיר, לפני מנשה הבכור, וכך נקבע לדורות שאפרים הוא בנו העיקרי של יוסף. כך זה בחלוקת ישראל לדגלים, שמחנה אפרים, חונים עליו גם מנשה ובנימין. כך זה גם לדורות, שאחד הכינויים של עם ישראל כולו, הוא אפרים, כדברי ירמיהו, הבן יקיר לי אפרים.
מציאות כזו, שבה יש מתח ביחס למעמדם של שני אחים, לא מתרחשת כאן בפעם הראשונה. לאורך ספר בראשית, אנו מוצאים מצבים שבהם יש בבית מתח על מעמדם של אחים, והמפליא הוא שבכל המקרים האלה, הזוכה הוא האח הצעיר.
כך זה בבניו של אדם הראשון. ברור שקין הוא הבכור, אמנם, וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה. המשך הסיפור הוא שהבל נרצח ע"י אחיו, אמנם הגדולה לא נשארה אצל קין, אלא אצל שת, הנקרא כך, כי שת לי אלוקים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין.
מי הבכור בין בני נח, קשה לדעת בבירור מתוך הפסוקים, אמנם מן הכתוב, שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול, בצירוף לכך שנח היה בן חמש מאות בהולדת בניו, ובן שש מאות שנה כשהחל המבול, עולה ששם לא היה הבכור בין הבנים, אלא יפת, שהרי על חם נאמר, בנו הקטן. כך גם נוקטת סוגיית הגמ' בסנהדרין. למרות זאת, וודאי ששם הוא הנבחר מבין בני נח.
ישמעאל הוא הבן הראשון של אברהם, אבל יצחק הוא הנבחר, כמו שנאמר לאברהם לפני לידת יצחק, ואת בריתי אקים את יצחק אשר תלד לך שרה למועד הזה בשנה האחרת.
בביתו של יצחק נולדו תאומים, שניהם בני הגבירה, כשעשיו הוא הבכור, ויעקב אוחז בעקב אחיו מלידתו. כך נמשך המאבק ביניהם על הבכורה ועל הברכות, ובסוף הכל אמר יצחק ליעקב, וייתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, ויעקב זכה בברכות לצמיתות. גם רחל ולאה הן שתי אחיות, כשלאה היא הגדולה, ובכל זאת רחל היא עיקרו של בית.
בין בני יעקב מתנהל מאבק איתנים על הבכורה. יוסף היה קטנן של שבטים, ובכל זאת בסוף הדברים אחיו הגדולים השתחוו לו, כמו שנראה ממהלך ספר בראשית. גם לדורות זכה יוסף שעם ישראל יקרא על שמו, נוהג כצאן יוסף, ועל שם בנו, הבן יקיר לי אפרים. בזה הוא מיוחד מכל השבטים, שאף אחד מהם לא זכה שהעם יקרא בשמו. הכינוי יהודים, לכאורה, מתייחס רק לבני מלכות יהודה, ולכן הפעם הראשונה שהעם מכונה יהודים, זה בנאומו של רבשקה, שר צבא סנחריב בשערי ירושלים, אחרי שגלו עשרת השבטים. ויאמר אליקים ושבנא ויואח אל רב שקה, דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו, ואל תדבר אלינו יהודית באזני העם אשר על החומה.
גם בין פרץ לזרח, הבנים שילדה תמר ליהודה, התגלה בשעת לידתם מתח בשאלה מי יהיה הבכור. ואע"פ שזרח הוציא ידו הראשון, אחיו פרץ עליו פרץ ויצא ראשונה, והוא כמובן הבכור.
אפשר להוסיף את בחירת משה, למרות שהיה הצעיר. שאלת מעמדו של אהרן היתה מהסיבות לסירובו של משה לשליחות, כמו שעולה מדברי ה' למשה, הלא אהרן אחיך הלוי, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בליבו. וברש"י, לא כשאתה סבור שיהא מקפיד עליך שאתה עולה לגדולה.
ונראה שאין זה מקרה, ויש כאן עיקרון. השפע המוצלח בעולמנו, והמכוון לקדושה גבוהה יותר, אינו מגיע בראשונה. שורש הדבר הוא במה שכתוב אחר חטא אדם הראשון, ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה. בזיעת אפיך תאכל לחם. כדי להוציא חיטה ושעורה, צריך עמל, עיצבון וזיעה, ואילו הקוצים צומחים בקלות ובמהירות. וכן נאמר, ועזבתים והסתרתי פני מהם והיה לאכל ומצאהו רעות רבות וצרות. הסתר הפנים מוביל לצרות. בטבעו של עולם, נדרש עמל כדי להוציא פרי תבואה. ולכן המובחר יותר אינו הבכור.
אמנם לדורות נצטווינו, כי את הבכור בן השנואה יכיר, כי הוא ראשית אונו, לו משפט הבכורה. ויש להתבונן מה השתנה במתן תורה. האם העמידה את התורה את זכותו של הבכור גם אם אחיו חשוב ממנו, או משנקבעה קדושת ישראל שוב אין תהליך של בחירה, ומעלת הבכור נקבעה. וה' יגלה לנו נפלאות מתורתו.
מקורות:
בראשית מ"ח י"ט, במדבר ב' י"ח, ירמיהו ל"א י"ט, בראשית ד' ד'-ה' וכ"ה, שם י"א י', שם י"ז כ"א, שם כ"ח ד', בראשית-רבה צ"ד י', תהילים פ' ב', ישעיהו ל"ו י"א, שמות ד' י"ד וברש"י, בראשית ג' י"ז-י"ט, דברים ל"א י"ז, שם כ"א י"ז.
