וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך, ארמי אובד אבי, וירד מצרימה, ויגר שם במתי מעט, ויהי שם לגוי גדול עצום ורב. הפסוק הזה פותח את פרשת מקרא ביכורים. התורה מצווה את היהודי המביא מראשית פירות שדהו לה', לומר לפניו דברי שבח ותודה על טובותיו לישראל, כשחלק מרכזי בסיפור הוא גאולת מצרים. לכן הפסוקים האלה הם גם הבסיס להגדה, כדברי המשנה בדין סיפור יציאת מצרים, ודורש מארמי אובד אבי, עד שיגמור כל הפרשה כולה.
אבל הפרשה איננה פותחת בירידה למצרים, אלא בשלב קודם, במילים, ארמי אובד אבי. בהגדה, נדרש על המילים הללו כך, צא ולמד מה בקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו. שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן בקש לעקור את הכל, שנאמר: ארמי אבד אבי. לפי דברים אלו, ארמי הנזכר בפסוק הוא לבן, ועליו נאמר שהוא מבקש לאבד, את אבי, הוא יעקב.
בדרך הזו מפרש רש"י את הפסוק: ארמי אבד אבי, מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל כשרדף אחר יעקב, ובשביל שחשב לעשות חשב לו המקום כאילו עשה, שבעובדי כוכבים חושב להם הקב"ה מחשבה כמעשה. דברי רש"י מיוסדים על דברי חז"ל בהגדה של פסח. משם לקח את המילים, לבן ביקש לעקור את הכל. רש"י מצא לנכון להתמודד עם קושי בפירוש הזה, שהרי הכתוב אומר, ארמי אובד, ולבן לא איבד את יעקב אלא רק ביקש לאבדו, ועל זה השיב רש"י, שאצל עכו"ם הקב"ה מצרף מחשבה רעה למעשה.
לעומתו, מביא רבנו בחיי פירוש אחר. ארמי אובד אבי, קרא ליעקב ארמי, ושעור הכתוב, ארמי היה אבי, ובאור אובד עני, זה דעת הראב"ע ז"ל ולא כדעת רז"ל. ויאמר, כאשר היה אבי בארם, אובד היה, כלומר עני היה בלא ממון, וכן, תנו שכר לאובד. ראב"ע ורבנו בחיי, פירשו, ארמי, אבינו יעקב שהיה אז בארם, והיה אובד, עני בלי אפשרויות מחיה.
רש"י, כדרכו במקומות רבים בפירוש התורה, מאמץ את דברי חז"ל כפשוטה של תורה, וכך הוא מפרש את הפסוק. ראב"ע ורבנו בחיי, ועיין גם בפירוש רשב"ם שם, עומדים על כך שהפשט אינו כדברי חז"ל. האם משמעות הדברים שלדעתם דברי חז"ל אינם אמת? חלילה. הם תפסו את דברי רבותינו, כמדרש, שאינו מכוון לבאר את דברי התורה בפשוטם, ואילו הפירוש שלהם הוא הפשט.
מהי המשמעות של מדרש שאינו מכוון לפשט? הפשט הוא כוונת התורה כפי שהיא מתפרשת לפי דרכי הדיבור והכתיבה, ולפי חוקי השפה. הדרש קורא את הפסוק אחרת מהפשט, אבל הוא חושף דברים והבנות, העולות מעומק הפשט, אלא שאינן מופיעות בעצם המילים של התורה, ועולות מתוך התבוננות מעמיקה בפרשה, ובמקומות אחרים בתורה.
פרשת ארמי אובד אבי, בפשוטה מתארת את חסדי ה' עם ישראל. כיצד הוציא אותם ממצרים, והביאם אל הארץ הטובה. אלא שלפני העיסוק בגלות ובגאולת מצרים מוסיפה התורה מילים על תהליך ההיווצרות הקדום של העם, בתקופת נישואיו של יעקב והולדת ילדיו. ארמי אובד אבי, זהו תיאור חייו של יעקב בארם. יעקב היה גולה מארץ הולדתו, מנותק ממשפחתו, וחסר אמצעים. מהמצב הזה, הפך יעקב למשפחה, כמו שהוא עצמו מתאר בתפילתו, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות. המחנות הללו היו בהמשך לעם שלם, שיצא מגלות מצרים. שם נעשנו לעם ה', ככתוב על יציאת מצרים, ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלוקים, וידעתם כי אני ה' אלוקיכם, המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. בפשט המילים ארמי אובד אבי, לא מוזכר הנזק והכאב שגרם לו אויבו בנפש, אלא עצם עניותו וחולשתו, ועל כך שהוצרך חסד אלוקי מיוחד כדי להקים את משפחתו.
אבל חז"ל מצאו לנכון לקרא את הפסוק באופן נוסף, ולמצוא רמז בפסוק למי שרימה את יעקב וחמס את כוחו, ולמי שרדף אותו וביקש להורגו. ארמי הוא לבן, והוא שביקש לאבד את יעקב אבי. הבנה זו, למרות שאיננה הפשט בפסוק, לדעת ראב"ע ורבנו בחיי, מ"מ היא בוודאי אמת, ועולה מהפרשה כולה. לבן עשק את יעקב, וביקש לעשות עימו רק, ורק אלוקי יעקב אמר לו, השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע. חז"ל רצו להראות לנו באיזה כיצד נעשה יעקב לארמי אובד. על ידי שלבן הארמי ביקש וניסה לאבדו. זה בא ללמדנו את העיקרון של הסיפור כולו, בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, כפי שהיה כבר ברגעי ההיווצרות של משפחת יעקב.
מקורות:
דברים כ"ה ה' וברש"י ורבנו בחיי, פסחים קט"ז ע"א, הגדה של פסח, משלי ל"א ו', שמות ו' ז', בראשית ל"א כ"ט.
