ועתה ישראל מה ה' אלוקיך שאל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוהיך, ללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו, ולעבוד את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך. לשמר את מצוות ה' ואת חוקותיו אשר אנכי מצוך היום, לטוב לך. המילים – כי אם, נראות כאילו זו דרישה קטנה וקלה. חז"ל שאלו – אטו יראת שמים מילתא זוטרתא היא? והשיבו – אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא. יש קושי בתשובה הזו, שהרי אין התורה פונה אל משה, וגם לא משה הוא הפונה אלינו, אלא ה' הוא שמדבר, בכל מילה בתורה, עם כל אדם מישראל. אבל עוד קשה, שהרי אין התורה מזכירה כאן רק יראה, אלא חמישה דברים כוללים, כמו שלמד הרמח"ל מכאן – כאן כלל כל חלקי שלמות העבודה הנרצית לשמו יתברך, והם: היראה, ההליכה בדרכיו, האהבה, שלמות הלב, ושמירת כל המצוות. ועל כל זה יאמר הכתוב – כי אם?
הרמב"ן הציע ביאור לפי הפשט למילים כי אם. מה ה' אלוקיך שואל מעמך, נמשך אל לטוב לך. יאמר, איננו שואל מעמך דבר שיהיה לצרכו אלא לצורכך, כטעם, אם צדקת מה תתן לו, רק הכל הוא לטוב לך. הרמב"ן מניח בפשטות שדברי הגמ' אודות היראה אינם פשוטה של תורה, וביאר שהמילים 'כי אם' לא באו למעט את דרישת התורה בפסוק הזה, ובחמשת הציוויים שמוזכרים כאן יש דרישות גדולות ומקיפות. המיעוט מתייחס לסיבה של ה' בדרישותיו. בכל מצוותיו אין לה' שום צורך, מלבד לטוב לך, לצורכו של האדם ולשלימותו.
הרמב"ן לפי דרכו, מבאר גם את הפסוקים הבאים. הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים, כיום הזה. ומבאר הרמב"ן, ואמר הטעם, כי לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה, וכולם נותנים כבוד לשמו. איננו צריך לך, רק באבותיך חשק, ויבחר בזרעם אחריהם מכל העמים. הפסוק מוכיח שאין לה' שום מגמה בכל מצוותיו, מלבד טובתו של האדם המצווה, שהרי הנבראים כולם הם מעשי ידיו, והוא שליט בהם, וכולם נותנים כבוד לשמו. על כרחנו, אין ה' זקוק מאיתנו למשהו, ומטרתו בכל המצוות אינה כי אם לטובתנו, מאהבתו את האבות ואת הבנים.
ונראה שבפסוקים אלו, לפי ביאורו של הרמב"ן, מונח יסוד גדול בתורה, הוא אמונת הייחוד. יצורים שמציאותם מוגבלת וחסרה מכמה בחינות, עושים לפעמים את הרע, מתוך חולשתם. אבל ה', שהוא יחיד במציאותו השלימה, ושליטתו במציאות יחידה ומוחלטת, שום פעולה שלו איננה מתוך צורך, ורק הטוב מניע אותו. אלו הן דברי התורה, הן לה' אלוקיך השמים ושמי השמים הארץ וכל אשר בה. רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם, ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל העמים, כיום הזה. המאמין בייחוד יודע את דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, ויודע שזהו העיקרון של המציאות בעולם, ודרך זו היא הנכונה לנהוג בה.
את העיקרון הזה מבארת התורה בהמשך בבהירות גדולה יותר. כי ה' אלוקיכם הוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים הא-ל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה. מי שמציאותו מוגבלת נפגש בחייו ברגעים שבהם הוא נזקק למשהו, שאינו יכול להשיגו בדרך הישר. במקרים כאלה, ייצור מוגבל עלול לשאת פנים לבעל הכח ולקבל שוחד מבעל היכולת. אבל מי שהוא אלוקי האלוהים ואדוני האדונים, שליט יחיד על המציאות כולה – בהכרח לא יישא פנים ולא ייקח שוחד. לכן לא יתכן שה' יעשה עוול כלשהו, שהרי מעשיו נובעים מתוך השלימות. עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה.
אסף, המשורר בספר תהילים, מביא את דברי ה' למי שמחבר בחייו תורה ומצוות, תפילה וקרבנות, עם עוולות מוסריות אפילו קטנות. אלה עשית והחרשתי. לפעמים העוולות עצמן קטנות יחסית. אבל הצירוף של הפניה לה' ביחד עם המעשים הלא ראויים, מלמד על תפיסה לא נכונה של ה'. דמית היות אהיה כמוך, אוכיחך ואערכה לעיניך. אם אתה מדמה לעצמך שאני, ה', אחיה בשלום עם המעשים האלה, ואעלים עיני מהם בגלל הטוב שאתה עושה, אם כך, מונחת בהתנהגותך תפיסה לא נכונה של ה'. הרשע המספר חוקי ה', מדמה לעצמו שה' הוא כמוהו, נושא פנים ולוקח שוחד. על זה, אומר ה', אני נאלץ ללמדך מי אני. אוכיחך ואערכה לעיניך. בינו נא זאת שוכחי אלוה, אותם טועים בתפיסת ה' הם בבחינת שוכחי אלוה, ועליהם להיזהר – פן אטרוף ואין מציל. זובח תודה יכבדנני. קרבן תודה יש בו כבוד ראוי לה', אבל – ושם דרך – מי שהולך בדרך ה', עליו יש לקרוא – אראנו בישע אלוקים.
מקורות:
דברים י' י"ב-י"ח וברמב"ן, ברכות ל"ג ע"ב, מסילת ישרים בהקדמה, איוב ל"ה ז', בראשית י"ח י"ט, תהילים נ'.
