ותשחת הארץ לפני האלוקים, ותמלא הארץ חמס. וירא אלוקים את הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. ובהמשך, קץ כל בשר בא לפני, כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ. בולט כאן המושג, השחתת הארץ. החמס, משחית את הארץ, וגם ה' משחית את הארץ ומשחיתיה. ההשחתה האנושית היא מוסרית, וה' משחית והורס את העולם.
החמס מבטל את הקיום של החברה האנושית, ומכאן חומרתו. כך ביאר הטור. הוא מביא שתי אמירות של המשנה. הא', על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. והב', על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום. ומביא את דברי רבנו יונה על המשניות. המשנה הראשונה ביארה את הדברים שבזכותם העולם עומד. אלו הם דברים גדולים שבהם מתקיימת תכלית הבריאה. המשנה השניה מפרשת מה דרוש לקיומו של העולם. וכאן אמר: העולם קיים, פירוש: אחר שנברא – מתקיים על ידי אלו, שעל ידי הדיינין שדנין בין איש לחבירו העולם קיים, כי אלמלא הדין – כל דאלים גבר. וכן האמת, כמו שאמרו, שקר אין לו רגליים; אבל האמת הוא יסוד ומעמד גדול לכל הדברים. וכן השלום, כמו שאמרו, הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מורא מלכות – איש את רעהו חיים בלעו.
וממשיך הטור, וזהו כוונת רבותינו ז"ל, באמרם, כל הדן דין אמת לאמיתו, כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. כי הקב"ה ברא העולם להיות קיים, והרשעים שגוזלין וחומסין – מחריבין אותו במעשיהם. וכמו שמצינו בדור המבול, שלא נחתם גזר דינם אלא על הגזל, דכתיב, כי מלאה הארץ חמס, וכתיב בתריה, הנני משחיתם את הארץ. נמצא שהדיין, המשבר זרועות רמות הרשעים, ולוקח מידם טרף ומחזירו לבעלים, מקיים העולם וגורם להשלים רצון הבורא יתברך שמו, שבראו להיות קיים, והרי כאילו נעשה שותף להקב"ה בבריאה.
המובן בפשטות הוא, שדור המבול נענשו, לא בגלל כובד פשעם, אלא מפני רצון ה' בעולם, ובדרך שבה חיו, אין לעולם אפשרות קיום נאותה. כך נראה גם מדברי רש"י. רש"י הביא מחז"ל לפרש, ותשחת הארץ, לשון ערווה ועבודת אלילים. כי השחית כל בשר, אפילו בהמה, חיה ועוף, נזקקין לשאינן מינן. כל בשר, כל מקום שאתה מוצא זנות ועבודת אלילים אנדרלמוסיא באה לעולם, והורגת טובים ורעים. כי מלאה הארץ חמס, לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. נראים הדברים שהיו לדור המבול חטאים גדולים וקשים, כע"ז וניאוף. אלא שעונשם נגזר על החמס. ולכאורה הטעם הוא כדברי רבנו יונה והטור. החמס מביא לחורבן העולם, הוא מזעזע והורס את יסודות הקיום.
אמנם יש לומר שלא זוהי כל התמונה. האמת, הדין והשלום, שעליהם אומרת המשנה שקיום העולם תלוי בהם, אנו יודעים שיש להם יחס אמיתי עם האלוקים בעצמו, שהרי על השלום אמרו, אסור לאדם שייתן שלום לחברו בבית המרחץ משום שנאמר, ויקרא לו ה' שלום. על האמת אמרו, חותמו של הקב"ה אמת. ועל הדין נאמר, כי המשפט לאלוקים הוא. הערך והחשיבות של המידות הללו איננו רק בגלל הנחיצות שלהם לקיום העולם, אלא יש להם ערך עצמי. אלו הם מידות אלוקיות. יתר על כן, המידות הללו, והדומות להן, מייצגות את האלוקים, כאשר אמר הנביא, כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאם ה'. יש דבר אחד בלבד בעולם הראוי להתהלל ולהתפאר בו, והוא ידיעת ה', השכל וידוע אותי. אבל מה יכול האדם לדעת על אלוקיו? מה נכון שיידע האדם על ה'? כי אני ה' עושה חסד, משפט וצדקה בארץ. ולא בזה מסתיימת הידיעה, וצריך האדם גם לדעת, כי באלה חפצתי נאם ה'. המידות הללו הן מה שה' תובע מנבראיו. זוהי דרך ה' שציווה אברהם את ביתו אחריו, לעשות צדקה ומשפט.
ונראה שהעולם נברא בצורה שהוא בנוי על המידות שמייצגות את הקב"ה. בזוהר נאמר, אסתכל בה באורייתא וברא עלמא. התורה קדמה לעולם, והיא מייצגת את המציאות האלוקית כפי שהיא. ולכן אפשרות הקיום בעולם, תלויה במידות האלוקיות הללו, שניתנו לאדם שנברא בצלם אלוקים.
ונראה עוד, שמטבעה של ההשחתה המוסרית לגרום לפירוק יסודות הקיום, ולהביא את האדם לערווה ולע"ז. הנאמנות והיושר הם מידות עקרוניות, שאם האדם עוזב אותן, הוא מתרחק מה' ומהחיים, ובכל מקום שבו יש יושר, יגיע האדם אל כל האמת. לכן לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל. הגזל קובע את האדם ברע לכל צדדיו.
מקורות:
בראשית ו' י"א-י"ג, טור חו"מ סי' א', אבות פ"א מ"ב ומי"ח, שבת ק"ד ע"א, אבות פ"ג מ"ב, שבת י' ע"ב, שופטים ו' כ"ד, שבת נ"ה ע"ב, דברים א' י"ז, ירמיהו ט' כ"ג, בראשית י"ח י"ט, זוהר ח"ב קס"א ע"ב.
